"האם הקוסמופוליטיות הישראלית של שכבת העלית מעידה רק על רוחב אופקים, הכרה בשוויון של כל בני-האדם והזדהות עם אינטרסים כלל-אנושיים עד כדי נכונות לעזור לכל סובל בן כל עם, או שמא גם על שאיפה להשתחרר ממחויבות? ומה היא אומרת לגבי סיכויי ההישרדות של ישראל? האם דיבור בעברית ומגורי קבע בארץ מספיקים כדי ליצור הרגשת שייכות ומחויבות לְמה שהציונות מוסיפה לדרוש מהאדם הישראלי? לדעתי, הפיתרון לשאלות המדאיגות האלה הוא מיזוג הרמוני בין קוסמופוליטיות נאורה וליברלית עם פטריוטיות ישראלית ויהודית. את המיזוג הזה עלינו לזהות, לעודד, וליצור יותר משעשינו עד כה."
מתוך עידן הציונות, יהודה ריינהרץ ויעקב הריס
הסרט הולולנד של אורי ומיכל קרנות עוסק בפליטות. אך סוג אחר מזה של משבר הפליטים העכשווי.
מחשבה: בני הזוג הם פליטים, סחופים המגיעים למדינה זרה. אלא שמי שמכיר את היוצרים ואת הנושאים שהם עוסקים בהם יזהה שהפליטות הזו היא פליטות של אדם בארצו וממורשתו. הרמיזות לארץ ישראל, מדינת ישראל והדת היהודית הן אמנם רמוזות אך נוכחות.
הדמויות בסרט חוות ניכור הולך וגובר למקום המוזר שהן הגיעו אליו. כמו שאפרים סידון מתאר את החרדים כאנשים תמהונים שדוחפים צנונית לטוסיק כך אורי ומיכל מתרגמים את מה שקורה בארץ לאבסורד מוחלט ושרירותי בו על מנת להיות שייך עליך לקבל על עצמך אוסף התנהגויות ביזארי כמובן מאליו.
ניתן לראות בכך סטירה אלא שלתחושתי המביט בתמונה זו לא יראה את עצמו אלא בעיקר את הבוז כלפיו וכלפי תרבותו.
אך מעבר לזה אותי בצפיה העסיקה שאלה מרכזית אחת: אם תחושת הפליטות והרמז הבוטה לפליטות כפי שבאה לידי ביטוי בסרט הוא כה חזק, אז מה יהא על פליטים אמיתיים, כאלו שהקושי שלהם בארץ מולדתם הוא קיומי וקשה? בהשוואה הנעשית בסרט למעשה נעשה פיחות (פריבילגי) למעמדם של פליטים אמיתיים. אם מי שקשה לו עם ישראל ומרגיש בטוב באירופה נקרא "פליט" אז מה זה אומר על פליטות אמיתית? ובעיקר, אם ישראל נתנה חסות לפליטים רבים ממדינות אירופה הנאורות שרצחו ביהודים ופליטי ארצות ערב שגורשו ללא רכוש, מה המשמעות של בריחה חזרה לזרועות מי שייצר את הפליטות הזו מלכתחילה על מנת להתהדר בפליטות של יהודי ממדינת היהודים כיוון שאינה לרוחך?
אם כולם פליטים אז אף אחד לא פליט.
מתוך עידן הציונות, יהודה ריינהרץ ויעקב הריס
הסרט הולולנד של אורי ומיכל קרנות עוסק בפליטות. אך סוג אחר מזה של משבר הפליטים העכשווי.
מחשבה: בני הזוג הם פליטים, סחופים המגיעים למדינה זרה. אלא שמי שמכיר את היוצרים ואת הנושאים שהם עוסקים בהם יזהה שהפליטות הזו היא פליטות של אדם בארצו וממורשתו. הרמיזות לארץ ישראל, מדינת ישראל והדת היהודית הן אמנם רמוזות אך נוכחות.
הדמויות בסרט חוות ניכור הולך וגובר למקום המוזר שהן הגיעו אליו. כמו שאפרים סידון מתאר את החרדים כאנשים תמהונים שדוחפים צנונית לטוסיק כך אורי ומיכל מתרגמים את מה שקורה בארץ לאבסורד מוחלט ושרירותי בו על מנת להיות שייך עליך לקבל על עצמך אוסף התנהגויות ביזארי כמובן מאליו.
ניתן לראות בכך סטירה אלא שלתחושתי המביט בתמונה זו לא יראה את עצמו אלא בעיקר את הבוז כלפיו וכלפי תרבותו.
אך מעבר לזה אותי בצפיה העסיקה שאלה מרכזית אחת: אם תחושת הפליטות והרמז הבוטה לפליטות כפי שבאה לידי ביטוי בסרט הוא כה חזק, אז מה יהא על פליטים אמיתיים, כאלו שהקושי שלהם בארץ מולדתם הוא קיומי וקשה? בהשוואה הנעשית בסרט למעשה נעשה פיחות (פריבילגי) למעמדם של פליטים אמיתיים. אם מי שקשה לו עם ישראל ומרגיש בטוב באירופה נקרא "פליט" אז מה זה אומר על פליטות אמיתית? ובעיקר, אם ישראל נתנה חסות לפליטים רבים ממדינות אירופה הנאורות שרצחו ביהודים ופליטי ארצות ערב שגורשו ללא רכוש, מה המשמעות של בריחה חזרה לזרועות מי שייצר את הפליטות הזו מלכתחילה על מנת להתהדר בפליטות של יהודי ממדינת היהודים כיוון שאינה לרוחך?
אם כולם פליטים אז אף אחד לא פליט.
ראיון:
וגם
BLACK TAPE סרט נוסף שעוסק בסכסוך הישראלי פלסטיני מזוית אחרת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה