דלג לתוכן הראשי

PATTERNS ועוד יצירות של שחר דיויס

בכל אנימציה יש מימד אקספרימנטלי אבל לפעמים מגיח משהו שונה לגמרי. סרט הגמר מבצלאל של שחר דיויס מחייב הקדמה קצרה. זהו סרט מאוד תובעני הבנוי כוידאו ארט, מופשט ועם זאת בעל עוצמה. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה ולשקוע בכסא ל15 דקות של דפוסים. מסך מלא הכרחי.


עבודות נוספות שלו ולאחריהן הסבר על PATTERNS מפי היוצר.


עבודה משותפת לשחר וטל קנטור:






שחר דיויס מפרט את מה שעומד מאחורי היצירה:
"Patterns הוא סדרה של אנימציות דיגיטליות בהן תמונות וצלילים גולמיים, המופקים על ידי אלגוריתמים, מעוצבים על ידי האמן לצורות וצלילים בעלי משמעות.

הנחת היסוד של העבודה היא שהמדיום הדיגיטלי הינו עולם. עולם שניתן לחקור ולתרבת באמצעות תהליך היצירה האמנותי. המדיום הדיגיטלי הוא עולם משום שהוא מהווה פלטפורמה לקיומן של ישויות ואירועים. זהו עולם זר עם חוקי טבע ייחודיים ושונים. זהו עולם בדיד שבו אטומים הם פיקסלים ודגימות אודיו בודדות ושבו הכוחות הפיזיקליים הם תהליכי עיבוד ממוחשב שמשנים את צורתו של החומר הדיגיטלי. לפני שהאמן מתרבת אותו, עולם זה הוא בבחינת אות-סתום לצופה האנושי. התוצאה הסופית היא שילוב של זר ומוכר. מתקבלת תחושה שבאמת יש עולם שם בחוץ, בתוך המחשב. אולי זה העולם שאחרי המוות, אולי זהו מקלט.

להלן הסברים קצרים של החלקים השונים של העבודה מלווים בתמונות סטילס מתוך הסרט.

א. Portal



מעבר מהעולם הרציף אל העולם הבדיד. נוסחה מתמטית של מעגל מייצגת צורה בדיוק אינסופי. אך על המסך היא מצומצמת לייצוג סופי באמצעות פיקסלים. הפורטל הוא סדרת רנדרים של מעגל על גריד הולך וקטן של פיקסלים. ככל שהגריד קטן המחשב מתקשה לייצג את המעגל והמעגל מיוצג באופן מפוקסל ובאופן חלקי (כתוצאה מטעויות סטטיסטיות של האלגוריתם). כך, הרעיון של המעגל אובד אך נשארת החומריות של הייצוג שלו.

ב.


פיקסל אחד לבן, כאילו אינפיניטסימלי, מפריע את השחור הריק שמסביב. פעולות חוזרות ונשנות של אלגוריתם טשטוש וחידוד גורמות לו להתפשט במרחב, מעבר לפריים ועד לאין-סוף. לאחר מכן סיבוב מישור המסך במרחב יוצר אשליה של תמונות מצלמה, נקודת מבט אנושית.

ג. The Colors of Noise

בדומה לאור לבן המכיל את כל הצבעים - רעש לבן מכיל את כל התדרים. באמצעות פילטרים הוא מופרד לתדרים נמוכים וגבוהים, בקול ובתמונה. מתבנית הצירוף של התדרים מתקבל דימוי של ים, רוח וגלים.

ד. fah th-er
מילים מורכבות מעיצורים והברות. לכל תנועה ועיצור תבנית תדרים ייחודית שלפיה היא מזוהה. הרעש הלבן הופך למילה באמצעות צירוף תבניות התדרים של התנועות והעיצורים בסדר ובדינאמיקה של המילה.

ה. From Noise to Tone


כדי לבודד צליל מתוך הרעש אנחנו מצמצמים את הרעש לפיקסל לבן יחיד ולהפרעת קול יחידה ואז מתחילים לצרף פיקסלים וקול באופן מסודר. עיקרון הבנייה הוא שבצליל ההפרעות מגיעות במרווחי זמן קבועים. בהתחלה, 10 פיקסלים מהבהבים, כל אחד, 5.5 פעמים בשנייה ויוצרים צליל בתדר 55 הרץ. פיקסלים מתווספים ונוצרים צלילים בתדרים אחרים. לכל צליל תבנית פיקסלים ייחודית. לצלילים נמוכים; מעט פיקסלים לבנים והם כהים יותר מצלילים גבוהים המיוצגים באמצעות יותר פיקסלים לבנים. לבסוף נוצרות 4 אוקטאבות של הסולם פה מז'ור המיוצגות ע"י שיפוע של גווני אפור. השמעה של צלילים בקצב ובסדר מסוים יוצרת מנגינה מוכרת: "הימים חולפים, שנה עוברת"; וגם בגרסא האנגלית: "Music alone shall live".

ו. אפילוג



*תמונות מההקרנה בשדרות רוטשילד בפסטיבל DLD, פסטיבל החדשנות של תל אביב מ 2015.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

לגו הסרט - משחק ויצירתיות

"סרט אמוג'י" והתגובות הקשות אליו מדגים את הרתיעה המיידית שלנו ממה שמריח ממסחריות. כל סרט ארוך הוא מסחרי מעצם זה שהוא מנסה להרוויח כסף אבל יש סרטים שברור שזו ההצדקה היחידה לקיומם. "סרט לגו" בקלות יכול היה ליפול למלכודת הזו. הוא נוצר על ידי חברת ענק שמוכרת צעצועים והסרט, בעל השם הגנרי, נראה במבט ראשון כפרסומת לצעצועים באורך שעה וחצי.
אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך ומי שצופה בסרט מרגיש שהיוצרים, כריס מילר ופיל לורד, היו מודעים למלכוד שהם עלולים לפול לתוכו. מה הם עשו? הפכו את החיסרון ליתרון! הם יודעים שהם משרתים חברת ענק שמסוגלת לגייס לכוחותיה את כל המותגים הגדולים ביותר מבאטמן ועד שר הטבעות ולכן הם משתמשים בכוח הזה כדי לומר משהו על מותגי-על בעזרת סיפור-על. מה שהם עושים למותג (החזרה שלו לידיים היצירתיות של הילד, חזרה לקוביות ובניה) הם עושים גם לסיפור. הם משתמשים בתבניות הכי שחוקות במודע: הזקן החכם, מסע הגיבור, הגיבור הגנרי שמגלה את כוחו, סיפור אהבה שמתחיל רע וזאת רק על מנת להשתמש בהם כקומה ראשונה עליה הם יעשו חיבור ריגשי אלינו הצופים ככאלו שמתבוננים בתבניות הוליוודיו…

האם אנו רובוטים? קליפ ישראלי חדש

האם אנו רובוטים? שאלה טובה.
את הקליפ הזה לWhite Fortune, המשלב סטופמושן ואפטר-אפקטס, יצרו תום מדר ואם-לי נוי שאחראים לסרט המצויין "בפה פעור ואוזניים עצומות".
קרדיטים נוספים:
דן סחר- אפטר אפקטס
אלמוג מזרחי- אנימציית תלת.
תהנו!


למי שפספס: סרט הגמר שלהם עליו כתבתי פה https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/11/WIDEOPEN.html:


FEAST סעודת המלכים של דיסני

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת.
הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר.
‎‎פרסום‎ by Ксения Сухова.‎
ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט.
*דרך THE CAB ודרך ITS ART

ארט: