דלג לתוכן הראשי

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש


מחשבה בעקבות "דרדסים- הכפר האבוד" 2017

דרדסית היא אולי החולשה הגדולה ביותר של מותג הדרדסים. היא סמל לתוכן לילדים שבו הגיבורים הם גברים בעלי תכונות עשירות ומגוונות ודמות נשית גנרית. מלבד להיות נקבה, אין לה באמת אישיות אופינת. לכאורה.
הדבר הנכון ביותר הוא כשנותנים לך דרדס לעשות ממנו דרדסלימונדה. ולכן היוצרים של הסרט קפצו למים והציגו את השאלה בגלוי בתחילת הסרט החדש: מה האופי של דרדסית, מעבר להיותה "לא בן"? זוהי נקודת המוצא של הסרט שבעקבותיו דרדסית יוצאת למסע גילוי של הצדדים השונים באישיותה.
זוהי החלטה הגיונית מאוד כי היא עונה על שני צרכים: גם מצילה מותג מהמיזוגניה הסמויה שלו וגם פותחת את עצמה בפני קהל יעד חדש של צרכניות שרוצות בובות וצעצועים עם מיתוג לבנות.

*ההמשך מכיל ספוילר*
בסרט, דרדסית מגלה כפר סודי שבו כולן דרדסים נשים. הן בעלות תכונות מגוונות אך נראות כקהילה שבטית, פראית, כמעט פרימיטיבית בייצוג שלה. הקהילה הזו מנוהלת על ידי ערבה, סוג של דרדס-אמא רק חסרת אישיות. העניין הוא שלא רק שחברת הדרדסיות היא על טהרת הנשים, אלא שהן לא יודעות בכלל מהו דרדס בן. המפגש הזה בין דרדסית לאחווה הנשית חושפת גם את הפער בניהן: הן רואות בה דרדסית פגומה בגלל חברת הגברים בה היא חיה, דבר שמתקשר לעובדה ההסטורית שדרדסית נוצרה על ידי גבר: גרגמל. וכך דרדסית מבינה שהיא בעצם דרדסית מוסללת. היא נוצרה על ידי גבר ולא משנה כמה היא רואה עצמה עצמאית היא לעולם תהיה כלי.

טוב, זו פרשנות מרחיקת לכת שלי...
בפועל גרגמל, שיצר אותה, מתאר את פועלה בהווה כהמשך של שליחות הרשע שבשמה יצר אותה. אז אמנם הפרשנות שלי שרואה בגרגמל סימבול גברי מוגזמת אבל חלק ממנה נכון שכן הייצוג הראשוני של דרדסית, כיציר דמיונו של גבר, עשויה מחימר, ברונטית פתיינית וסכסכנית, היא המשך של מיתוסים נשיים קדומים. המעבר של דרדסית משחורת שיער לבלונדינית כאשר היא בוחרת להיות טובה מייצג מעבר מדמות "לילית" (פאם-פאטל) לחווה (האישה "הטובה"), מאישה רעה והורסת לאישה ביתית ומהוגנת.

המפגש הזה בין דרדסית וחברותיה החדשות שם את דרדסית בין שני המינים וכקונפליקט יש לסיפור פוטנציאל נפלא. היא הרי מייצגת בעיניהן (סגולות השיער, גם כן לא במקרה) אישה בלונדינית עם עקבים(!) שזקוקה לגברים בחייה. כלומר, מבחינת התסריטאים, היא היתה יכולה "לחטוף" על דימוי הברבי שלה דווקא מקבוצה נשית שיש בה אלמנטים תוקפניים. נשמע מוכר?


הסרט מגיע עד למקום בו דרדסית מתעמתת עם קבוצה פמיניסטית אך נמנע מלדרוך על מוקשים. ממש ניתן לשמוע את חריקת הבלמים של הסיפור מרגע שמתגלה עולם הדרדסיות. הרי דרדסית נקלעה לפורום פמיניסטי והביאה איתה גברים! היא מותקפת על כך והיא צריכה להגן עליהם. המציאות המתבקשת מבחינה תסריטאית היא שהקבוצה הנשית הזו תהיה בעלת מאפיינים נשיים מלבד עצם היותן נשים. האחווה הנשית הזו מדחיקה מיניות בצורה בוטה. בעוד הדרדסים נוהגים לפלרטט ולהימשך לפעמים לדרדסית, הדרדסיות הן א-מיניות לחלוטין. פרט לאחת מהן (ערבה הקשישה עצמה) אף אחת מהן לרגע לא מזהה את הפוטנציאל המיני שקיים בדרדסים שהגיעו לאחווה. כל הגילוי של דרדסית למעשה מצטמצם לתכונות ותפקידים וכך גם המסר של הסרט: אישה יכולה להיות בעלת תכונות רבות. או כמו שהסרט טוען "כל מה שהיא רוצה!"

גברים מוסללים ונשים אומניפוטנטיות

רגע אחד! אז גברים לא? כלומר, גנדרני כבול לאופיו וכך גם בר מוח וכל השאר כבולים בחד מימדיות של תכונות האופי המולדות שלהן ואילו דרדסית מסוגלת ללמוד ולהיות בעלת תכונות מגוונות? הרי זה מקרה קלאסי של שוביניזם הפוך. כזה שבו הגברים מוסללים למציאות בלתי הפיכה ואילו הנשים הן "כל יכולות". אני קושר את העיוות הזה לעיוות שבא-מיניות של הדרדסיות שכן המפתח למתח בין המינים לא יכול לעבור דרך כבליו של השיח הכוחני והמדכא כי התוצאה היא פשוט דיכוי חדש שפושט ולובש צורה. העמידה של דרדסית מול הדרדסיות חייב לבוא דרך גילוי חדש של מה מאפיין חברה נשית ומה יש לדרדסית לתרום לעולם שכזה! ברור שאם אני אמשיך בכיוון הזה יאשימו אותי ובצדק בהסגברה אבל אני אעשה זאת בכל זאת.
אני טוען שהאחווה הנשית מאופיינת כפרימיטיבית כי היא קדמה לחטא. כלומר, הן באמת לא יודעות מה זה גבר. והמשיכה של ערבה לדרדסאבא רומזת על זה שהסבתא דווקא יודעת על מה מדובר. הפרימיטיביות שלהן מייצגת גם שהן נמצאות במצב השרדותי אינטנסיבי יותר מהדרדסים יושבי הכפר. בסאבטקסט אפשר לומר שהן לא באמת פרימיטיביות אלא פשוט תוקפניות. כמו שניתן לזהות לא פעם בשיח האלים שבקבוצות של פמיניזם רדיקלי בו אם לא תזהר תהפוך בבת אחת לסוטה, אלים, דכאן ו... הכי גרוע... פריבילג! וזה המקום שבו דרדסית לדעתי הייתה יכולה להפוך להיות גשר בין עולמות. כי אם באמת היה עומק לעולם של הדרדסיות היינו מקבלים באמת יחס מורכב ומגוון למימוש עצמי ומיני, להנהגה נשית ולתוקפנות נשית לצד חמלה נשית. בעולם כזה היינו יכולים באמת לתהות מהי נשיות ומה קורה לה במפגש עם הגברי.
נקודה אחת בכל זאת כן באה לידי ביטוי: ההיוולדות מחדש של דרדסית בסוף הסרט: לאחר שהתעמתה עם גרגמל, יוצרה דרדסית עוברת לידה מחדש: אחרי שמיצירה של גרגמל היא הפכה ליצירה של דרדסאבא וכאן בסרט היא נולדת מחדש בפעם השלישית כיצירה עצמית. האחווה הגברית נשית סביב דמותה מקימה אותה לתחיה מחדש מגוש של חומר לדמות חזקה ומגוונת.

נספחים:

  • מה זה פדל"חוש?
  • הסללת גברים: על ספרו החדש של גבריאל בוקובזה ב"שיח נשים". מעניין.

  • דוני דארקו הגאון על הא-מיניות של הדרדסים:
  • שאלה פתוחה: האם העולם של הדרדסיות "טבעי" יותר או "על טבעי" יותר. שאלה שניתן להשליך על יצורים כחולים אחרים: הנאבים תושבי פנדורה מהסרט "אווטאר" שניטען עליהם שהם בעצם דרדסים. באופן מפתיע העלילה בסרט החדש באמת תואמת לאווטר בהרבה רבדים...
  • ולסיום: וואו. זה סשן ההקלטות היבשושי ביותר שראיתי אי פעם...

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סימור - סרט הגמר של רונלי נמט

"סימור" של רונלי נמט. מנשר 2015.
את רונלי אני מכיר מאז שהתחלתי ללמד במנשר. יוצרת עם עולם מונפש עשיר ואפל שלא מפחדת לגעת בצורה הומוריסטית במוות, שואה, אלימות וייסורי נפש. היא יצרה במהלך הלימודים סרטים מטרידים מאוד שעמדו בניגוד מוחלט למה שנראה היה לעין. בסרט הגמר שלה "סימור" לעומת זאת ניתן למצוא דווקא אנושיות וחצי נחמה. הסרט מתחיל בסימור, שמואס בחייו אך מקבל הזדמנות מיוחדת.
קבלו את סימור:



הדמות של סימור מבוססת בחופשיות על סימור גלאס, דמותו של סלינג'ר ב"יום נפלא לדגי הבננה".


אתר: http://www.ronleenemeth.com/


















זוכי אסיף 2016 ונימוקי השופטים

אנימיקס נגמר ואיתו אסיף. ולהלן הזוכים בקטגוריות השונות: אסיף 2016 נימוקי השופטים – פרס גרוס פרס יורם גרוס 2016 מוענק לדניאלה שרר על עבודתה כיוצרת סרטי אנימציה עצמאית ומאיירת, הנוגעת בנושאים חמקמקים וכואבים של ילדות, ניתוק וזרות, ועושה זאת בשפה קולנועית איורית ייחודית לה בה דימוי זורם לתוך דימוי, והעמדה קודמת מתגנבת לתוך העמדה חדשה ומאירה אותה באור המגלה, ללא מילים, משהו נוסף על הסיטואציה. עבודותיה של דניאלה מתאפיינות בדיוק רעיוני, המותיר מקום גם למשחק ביחס לטקסט של מספר – רבות מעבודותיה מתייחסות לטקסט המסופר באופן המזכיר דיאלוג לא איור שלו, אלא הרהור אודותיו – ותשובה לו.

הפרס ניתן לדניאלה כעידוד ליצירה עצמאית, על מנת שתמשיך לפתח את הסגנון הייחודי לה, ותיצור סרטים נוספים.


קטגוריית סרטים עצמאיים מועמדים:
שוק/ דותן מורנו
לילי/ חני דומבה ותום קוריס
מכתוב/ מעיין אנגלמן לבית אבי חי
מחפש אותם. - Neko Productions לבית אבי חי
- Animetzba Lettersproject / פיל אנימציה בע"מ

פרס ראשון שוק/ דותן מורנו –

גדולתו של הסרט הוא בהצלחתו להעביר לצופה מציאות מקומית מובהקת באמצעים ויזואליים רזים, קווי …

על מואנה ועל מסע נשי

על מואנה ועל מסע נשי *מיועד לקריאה לאחר צפיה.
לא עוד סרט מסע הסיפור של מואנה הוא לכאורה סיפור מסע מוכר של דמות שצריכה לפרוץ גבולות כנגד הגבלות אביה השמרן כדי להציל את עצמה ואת מה שיקר לה ולשם כך עוברת דרך כמה תחנות בהן תתמודד עם דמויות ואתגרים הרלוונטים למטרת המסע. הרבה מזה נשמע כמו תבנית דיסני מוכרת ולכן ראוי לתהות מה היה חדש במסע הזה. נראה שלא פחות משמואנה הוא סרט מסע הוא סרט על סרטי מסע שכן לאורכו מואנה מלווה בדמות, שכבר עברה את המסע הזה בעבר ופגשה את כל מה שמצפה לה בדרך רק באופן שונה. במובן זה הסרט מאוד דומה במבנה שלו ל"קובו ושני המיתרים" (לייקה 2016) שגם בו המסע הוא מעין שחזור של מסע קודם. בכל אופן, אחד הדברים שמאפיינים את המסע של מואנה מתבטא ב"שיר הקונפליקט" שלה המדבר על המקום בו היא נמצאת: האם במשאת ליבה או איפה שהיא נמצאת פיזית, עם משפחה, קהילה ואי. המתרגם של השיר לעברית (בגרסת התרגום) החליף את המילים Where you are למילה אתגר פשוט כי זה מתחרז ואני הרגשתי שיש בזה עוול כלפי הסרט כי מואנה לא רוצה "הרפתקה אי שם" או "אתגר". מואנה נמשכת לים כי…