האם ניתן להשליך את התבנית ההוליוודית על התורה? הנסיון של דרימוורקס ב"נסיך מצריים" די עבד: מצאו "גיבור" ש"עובר תהליך", בורח וחוזר כדי להציל את עמו תוך התמודדות עם עברו וזהותו. אבל התורה עצמה, הסיפור הכולל, מכיל הרבה יותר אירועים והרבה יותר דמויות. עם זאת מבנה שלוש המערכות כן נראה הולם:
אנחנו מתחילים באקספוזיציה שנמשכת לאורך ספר בראשית, מגיעים לנקודת מפנה בספר שמות שבה הכל משתבש והעם שאמור לרשת את הארץ מושפל והופך לעם של עבדים. בדרך לא דרך העם המושפל מוציא מתוכו מושיע לא רגיל, דווקא כזה שגדל מחוץ לתנאי העבדות, פריבילג וזר. המסע לשחרור ממשיך וממשיך במדבר עד לדברים שם אנחנו מקבלים את הטוויסט האחרון והמפתיע: כל מי שעבר את המסע כמעט לא יזכה להגיע ליעד. הסיפור יסתיים בזה שהסיפור יסתיים, כלומר, יערך, יסופר, יסוכם ויועבר לדורות הבאים. והסוף: סוף פתוח. הכי פתוח שאפשר. כמו דמות שצועדת לעבר מסך לבן החומש מסתיים בהפתעה עם עם שנגאל אך מת במדבר וצאצאיו מובלים על ידי מנהיג חדש לעבר הלא נודע.
פייד אאוט.
ואם מדברים על משה: תרגיל קצר ממנשר שכתוב ומשוחק חכם. מונולוג קצר בסטופמושן של תומר בן ארוש וענבל גרוסמן.
אמן קול: דב נבון.
משה במחול מול הסנה הבוער (בעירום):
וג'יימס בקסטר המופלא בפנסיל טסט לנסיך מצריים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה