מחשבה על 'למעלה'

פתאום הבנתי על מה "למעלה" של פיקסאר. אולי זה טרויאלי, תגידו אתם.
אנחנו מגלים בתחילת הסרט שקארל ואלי לא יכולים להביא ילדים לעולם ומשלימים עם זה. הנסיון לפצות על החוסר מתבטא בהגשמת חלום אחר: מסע לדרום אמריקה בעקבות החוקר הנערץ מונץ.
אחר כך כידוע החלום לא מתגשם, אלי מתה וקארל מוצא עצמו במסע לדרום אמריקה עם ילד מעצבן. ואז ברגע השפל הוא מחליט להשאר ללא הילד ולחיות (ולמות) ליד המפל העצום שתמיד הבטיח לאלי שאליו יגיעו.
אחד הדברים שהופכים את הפתיח של הסרט לכה מרגש זה הגילוי כי אלי לא יכולה להכנס להריון. מאותו רגע קארל מתעל את כל כוחותיו להשלמת החוסר המדומיין שהוא מזהה באשתו. הגילוי ברגע הדרמטי של הויתור, כשהוא מעיין בספר ההרפתקאות של אלי ומגלה כי היא מבחינתה חיה חיים שמחים ומספקים, הוא הגילוי לא באשר להשלמה עם המוות של אלי ומוכנות לוותר על החלום שהיא לא מימשה אלא להפך: הוא מבין פתאום שהנסיון שלו לפצות אותה הוא בעצם השלכה. היא לא הייתה צריכה פיצוי. היא השלימה עם מצבה, אהבה את חייה ואת בן זוגה. אבל הוא עצמו, קארל פרדריקסון, חי בהדחקה ממושכת בנוגע לצורך שלו בילד. ברגע שאלי יצאה מהתמונה הוא גילה מה באמת היה התפקיד של האובססיה למסע לדר"א עבורו: לא נסיון לספק את אשתו אלא להסיח את עצמו ממה שלא יהיה לו לעולם.
ואז הוא מבין שהוא העדיף ברגע נמהר את הדבר עצמו, ילד, על פני התחליף המדומיין, בית בדר"א.
ממש כפי שבלונים שנועדו לשעשע ילדים אין להם שום קיום על הר שאין בו איש.