איפה היה אלוהים בשואה?
בואו נאמר שהוא לא היה. נוציא אותו לחלוטין מהמשוואה. האם זה אפשרי?לא לגמרי. כי אנחנו נמשיך לשאול שאלות על צלם אדם ועל מיהו אדם. הרי בני אדם יכולים להיות מפלצות רצחניות ועדיין נאמר שזו התנהגות לא אנושית. "הוא לא בן אדם". אז מיהו אדם?
חשבתי על כך כי קשה לדבר על מוסר אנושי ללא אלוהים. ויש משהו אירוני בלהגיד איפה היה אלוהים בשואה כי ברגע שהוא לא שם אין בזה שום "ניצחון" אתאיסטי עליו לכאורה. יש פשוט דממה ואז השאלה "ומה עכשיו?". אם הייתי אתאיסט הייתי רוצה שאלוהים יהיה בשואה ולהפנות כלפיו את האצבע המאשימה. וכשהוא ינו אז כל שנותר הוא לחפש את האדם. האדם שחוטא להיותו אדם.
-----------------
בהרבה סרטי דיסני חיות מדברות או מתלבשות ואנו קוראים לזה "האנשה".
לפעמים הן מחקות אותנו, כמשל, לפעמים הן מדברות בשפתנו כדי שנבין (אבל בני האדם בסרטים לא מבינים אותן). הסרט "רובין הוד" של דיסני למשל אפילו נפתח במעין התנצלות על ההאנשה כשהמספר מסביר ש"זוהי גרסת ממלכת החיות לרובין הוד". אבל זוטרופוליס שונה. כי בזוטרופוליס אין בני אדם ואין פניה לבני אדם לא כדמויות ולא כצופים. חיות לא מדברות בזוטרופוליס כי זה סרט אלא כי זו המציאות של הסרט, החיות התפתחו ועכשיו הן מתנהגות כבני אדם מבלי לדעת שכל הכישורים שהם רכשו (דיבור, הליכה על שתיים, בושה מעירום ושאיפות מוסריות) הן תכונות אנושיות. מבחינתן זוהי פשוט אבולוציה, שעל הדרך ניוונה בהן את הצד החייתי-פראי.
אבל מבחינתנו הצופים בסרט יש בני אדם.
אפשר לומר שיש שם רק בני אדם.
המודל האנושי, הצלם, הוא שמתווה את ציר ההתפתחות של הדמויות: הבושה, התאווה, התקשורת הבן אישית והשאיפה למוסר כולם מונעים באופן נסתר על ידי מודל הומניסטי בעולם בו אין בני אדם בכלל.
כך שכשהחיות שואלות את עצמן: "מיהו חיה ומי פרא", הן למעשה שואלות "מיהו אדם" מבלי לדעת זאת.
וכך אנחנו צועדים בעולם בו אלוהים לא נוכח.
ושואלים עצמנו "איזהו אדם".
מבלי לדעת.
הפתיח המסביר של רובין הוד:
בואו נאמר שהוא לא היה. נוציא אותו לחלוטין מהמשוואה. האם זה אפשרי?לא לגמרי. כי אנחנו נמשיך לשאול שאלות על צלם אדם ועל מיהו אדם. הרי בני אדם יכולים להיות מפלצות רצחניות ועדיין נאמר שזו התנהגות לא אנושית. "הוא לא בן אדם". אז מיהו אדם?
חשבתי על כך כי קשה לדבר על מוסר אנושי ללא אלוהים. ויש משהו אירוני בלהגיד איפה היה אלוהים בשואה כי ברגע שהוא לא שם אין בזה שום "ניצחון" אתאיסטי עליו לכאורה. יש פשוט דממה ואז השאלה "ומה עכשיו?". אם הייתי אתאיסט הייתי רוצה שאלוהים יהיה בשואה ולהפנות כלפיו את האצבע המאשימה. וכשהוא ינו אז כל שנותר הוא לחפש את האדם. האדם שחוטא להיותו אדם.
-----------------
בהרבה סרטי דיסני חיות מדברות או מתלבשות ואנו קוראים לזה "האנשה".
לפעמים הן מחקות אותנו, כמשל, לפעמים הן מדברות בשפתנו כדי שנבין (אבל בני האדם בסרטים לא מבינים אותן). הסרט "רובין הוד" של דיסני למשל אפילו נפתח במעין התנצלות על ההאנשה כשהמספר מסביר ש"זוהי גרסת ממלכת החיות לרובין הוד". אבל זוטרופוליס שונה. כי בזוטרופוליס אין בני אדם ואין פניה לבני אדם לא כדמויות ולא כצופים. חיות לא מדברות בזוטרופוליס כי זה סרט אלא כי זו המציאות של הסרט, החיות התפתחו ועכשיו הן מתנהגות כבני אדם מבלי לדעת שכל הכישורים שהם רכשו (דיבור, הליכה על שתיים, בושה מעירום ושאיפות מוסריות) הן תכונות אנושיות. מבחינתן זוהי פשוט אבולוציה, שעל הדרך ניוונה בהן את הצד החייתי-פראי.
אבל מבחינתנו הצופים בסרט יש בני אדם.
אפשר לומר שיש שם רק בני אדם.
המודל האנושי, הצלם, הוא שמתווה את ציר ההתפתחות של הדמויות: הבושה, התאווה, התקשורת הבן אישית והשאיפה למוסר כולם מונעים באופן נסתר על ידי מודל הומניסטי בעולם בו אין בני אדם בכלל.
כך שכשהחיות שואלות את עצמן: "מיהו חיה ומי פרא", הן למעשה שואלות "מיהו אדם" מבלי לדעת זאת.
וכך אנחנו צועדים בעולם בו אלוהים לא נוכח.
ושואלים עצמנו "איזהו אדם".
מבלי לדעת.
הפתיח המסביר של רובין הוד:
תגובות
הוסף רשומת תגובה