חפצי: על חפץ וחיפצון בסרט הגמר של צליל בנדריהם

סרט גמר לקהל בוגר בלבד. סרט טעון בנושאי מיניות ומגדר.

חפצי מקבלת ***

צליל בנדיהם. ספיר 2014.


צליל בנדריהם היא מחברות הבלוג הותיקות וככזו היא יקרה לליבי. צליל אינה טיפוס פרובוקטיבי, כך היא מעידה על עצמה, אז מה גרם לה לעשות סרט כל כך חזק עם שימוש בוטה באברי מין? אולי פשוט כי זה מה שנכון לסרט. דרך עיניה של בחורה, המופעל עליה לחץ חברתי לשמש כבובת מין אנושית, העולם הוא מאוד פונקציונלי: איבר עונג ענקי. אפילו לא הייתי אומר "איבר רביה" שכן זה כבר מזמן לא נמצא על הפרק כמגדיר של מהות המגע המיני. הרביה עצמה נדחתה במקרה הטוב לשלב הביסוס הכלכלי וההתמסדות ובמקרה הרע היא נתפסת כמעין תקלה בתהליך ההתענגות הלא מחייב.

צליל לקחה דמות מאוד אנושית שחיה בעולם שאיבד מאנושיותו. היא עצמה עשויה דמוי עור, מחופצנת, כמודעת לבובתיות שלה והתפקיד שמיועד לה על ידי החברה. כל נסיון ליפות, להסביר, להסגביר את המציאות, הוא רק עוד כיסוי על אובדן של משהו פשוט מאוד: שליטת האדם על גופו וראיית האקט המיני כאלמנט בתוך קשר זוגי, רגשי ומחייב.

הסרט צריך להיות מושא למחקר גם בשל השימוש באנימציה ככלי להסברה מינית לנוער ומבוגרים. ההזרה שמתאפשרת באנימציה מאפשרת לנו לגשת לנושא נקיים יותר, ולכן ישירים יותר.
כל הכבוד על האומץ. כל הכבוד על התוצאה!

ביקורות מומלצות על הסרט:


"אין חפץ בה"- נעמה כרמי ב"קרוא וכתוב" (בלוג מצויין בלי קשר)

עכבר העיר

דף הפייסבוק עם עוד חומרים על הסרט: חפצי מקבלת דף פייסבוק

לאחרונה נתקלתי בסרטון הזה שמעודד בני נוער לומר "לא" למין בטרם עת.
מזכיר את "הקול בראש":


ארט (לחצו על התמונות להגדלה):
















תגובות