1979: שרה חתוכה בסרטון קאטאאוט-אפטר שמוצג כחלק מהתערוכה "DOLLS ART" ביפו בימים אלו. הזיית ילדות אפל הוקסומה.
בהמשך הרשומה מובא סיפור התהליך מפי שרה.
בהמשך הרשומה מובא סיפור התהליך מפי שרה.
"אני כבר שנתיים משתפת פעולה עם לימור מרגוליס, אוצרת תערוכות "מסע בין החלומות" ו- "MINI ART" דרך המחלקה לאנימציה במנשר (הקרנת סרטי סטודנטים או הפקת סרטים הקשורים לנושא).
כשהתחילה לעבוד על תערוכה שלישית DOLLS ART פנתה אלי הפעם ישירות. וביקשה שאעשה לה סרט. התערוכה היא אוסף של בובות מכל העולם, יוצרים מגוונים, ואני ממליצה עליה בחום כי זה ממש לא רק לילדים.
תוך כדי שיחה איתה התחלתי לקשקש את אחת הדמויות, התנינה בשמלת בלרינה.
ואז המשכתי בסדרה עם קרנפה וארנבת. אחת מאיימת, אחת מגושמת והשלישית רכה ושברירית. בתור ילדה קטנה הכי אהבתי בובה של כיפה אדומה, עם חצי ראש זאב, אבל חוץ מזה, הכל היה מאוד אינטואיטיבי.
באותה תקופה עשיתי טסט אנימציה עם אסף חיות, מבוסס על סיפור שכתבתי לפני 10 שנים וההזדמנות שנתנה לי לימור עזרה לי לעבור את הגבול בין לתכנן ולבצע.
היה ברור שאעשה את זה בקאט אוט כי התלהבתי מהטכניקה של אסף: דמויות לבנות על רקע שחור, וראיתי בכך הזדמנות לעבוד בקלות עם שכבות מכיוון שאין התחייבות לרקע מסויים.
הפרויקט נעשה ללא תקציב בכלל, גייסתי קולגות, חברים קרובים וחברי פייסבוק וסה''כ עבר חודש וחצי בין השיחה של לימור לפתיחה של התערוכה. למזלי זה נפל בדיוק על חופשת הסמסטר והיה לי זמן לעבוד על זה בשעות הפנאי שלי. פניתי לאסף ולרויטל פאלקה (אמנית פלסטלינה שהתחילה לעשות סטופמושן מאוד מעניין), נתתי להם בובה מפורקת עם אביזרים ואמרתי להם: "תשחקו איתה!" בעיקר כי לא היה לי מושג מה הסיפור...
אני עבדתי עם הקרנפה, רויטל הארנבת ואסף התנינה.
ישבתי עם דקלה כץ, מיוצרי תיאטרון "המפתח", על קונספט וסטוריבורד ותוך כדי הצילומים הופיעו דמויות וחפצים משונים כמו ראש בובה קירח, שמלה מעופפת, עיניי בובות... וגל דניאל, בוגר שלי, עשה את השוט של המדוזות באפטר.
אחרי שאספתי מספיק שוטים הגעתי לערן מושקטל, חבר שלי מימי בצלאל שמלמד אפטר ובעל סטודיו לפוסט בת''א, והוא ערך ועשה עבודה מסיבית של תיקוני צבע. נתתי לו הרבה חופש כי אני מאמינה שאסור לבמאי לערוך את הסרט של עצמו ובדרך כלל באנימציה הכל כל כך מתוכנן מראש שאין את הפריבילגיה הזאת לעורך. אחרי שסיימנו, הגעתי לרותם דרור, מורה לפרוטולס ומוזיקאית מוכשרת להפליא. ישבנו משמרת אחת באולפן שלה ברמת החייל, היה לנו חיבור נהדר וקרה משהו בלתי צפוי, הסרט התחיל לקבל משמעות.
כאילו שלחבר בין "קול" ו"נוע" חיבר את הפאזל.
בסוף אותו יום יכלתי לשים אצבע על כל שוט ולהסביר איך הוא קשור לילדות שלי, כשהכל מתרחש בתוך מגירות של ארונית שהייתה בבית של הוריי.
זו הסיבה שקראתי לסרט 1979, השנה שבה נולדתי."
השווריל של אסף חיות שסייע לשרה בהכנת הסרט:
תגובות
הוסף רשומת תגובה