The last belle (אנגליה\צרפת) במאי: ניל בוייל
מוכרחים לדבר על הסרט הזה. הוא 20 דקות אמנם אבל שווה את זה.
הסרט נעשה בשיטה המסורתית וזה מורגש בכל פריים ופריים ששזור בסרט. הוא צוייר ונצבע ידנית וצולם במצלמת 35 מ"מ. לא יאומן! ב2011! מעבר לכך, כל השפה הקולנועית והעיצובית מעוררת תחושה שאם ריצ'רד ווילאמס היה עושה סרטים הם היו נראים ככה. הסרט הזה הוא "קלאסי" במלוא מובן המילה. לא רק בכבוד שהוא נותן לאומנות (Craft) אלא גם בסוג הסטוריטלינג שלו. מזמן לא ראיתי סרט כל כך "מצוייר", שהדמויות בו מתנהגות כמו דמויות בסרט מצוייר בלי שום מודעות-יתר או התחכמות, והתוצאה מרגשת ומצחיקה. כמעט כל שוט כאן הוא בית ספר למשחק ועיצוב לאנימציה.
אני חושב שיש בסרט גם
כמה מחוות מובהקות לריצ'רד וויליאמס. בעיקר בכאוס שברכבת התחתית שמזכיר את השימוש שלו בפטרנים ואינסופיים בסרט "הגנב והנגר" (כתבתי עליו פה. הבמאי, ניל בוייל, עבד עם וויליאמס על הסרט "הגנב והנגר" וגם על "רוג'ר ראביט".)
אז איך הרגשתם לגבי הסרט? הוא הרגיש לכם מיושן או קלאסי במובן הטוב?
אני הרגשתי שהוא קלאסי ועם זאת יש לי תחושה שהמנגנון הפנימי של הצופים, ואני בינהם, שרודף אחרי ה"חדש" לא יתן לסרט הזה את המקום הראוי לו.
עוד הערה קטנטונת: אורך הסרט הוא 20 דקות. אני מאוד אוהב את האורך הזה. יש בו משהו שמאוד מתאים לאנימציה כי הוא לא דורש משאבים של סרט באורך מלא אך מספיק כדי ליצור עלילה שמכילה התפתחות ומזמינה הכרות מעמיקה עם דמויות ועומק רגשי. 20 דקות זה גם זמן שלא מאפשר לך לאכול סרט על הדרך אלא מחייב לפנות זמן וקשב. שזה דבר מבורך בפני עצמו.
קישור: בלוג הסרט: http://thelastbelleblog.blogspot.co.il/ שווה לצלול לתוכו. הוא מתאר את התהליך של העבודה והרבה מעבר לכך. תהליך שכבר לא עובדים לפיו ו.. טוב.. זה לא המקום להיות נוסטלגי ועדיין, מדובר בפרויקט מדהים שכדאי לחקור. בלינק הזה לדוגמה הוא עונה לשאלה: למה? למה לעשות ככה סרט היום?!
קישור: טל לוטן גם כתבה על תהליכי העבודה על הסרט בבלוג שלה (עברית): אנימטורית על יצירתיות ויצירה באנימציה
ארט:
איך אומרים? "there is no school like old school" .אכן כן. מעורר השראה.
והנה עוד סרט צרפתי קצר ומקסים על ספיד-דייטינג.
ולסיום, עוד מחווה קלאסית נהדרת. סילוון שומה עושה פתיח לסימפסונים.
בעבר הם צחקו עליו ועל שלישיית בלוויל שלו בפרק"angry dad".
תגובות
הוסף רשומת תגובה