דלג לתוכן הראשי

טכנולוגית חלון ליקום מקביל וג'ון קלאסן


מוטורלה מציגה טכנולוגיה חדשה באמצעות סרטון אנימציה חמוד של צוות פיתוח ואנימטורים מפיקסאר "יום רוח" :

טיזר:

והנה הסרט כולו בצילום מסך:


ככה זה באמת. אתה יכול להסתכל לכל כיוון והאנימציה זזה בהתאם. נראה לי שעוצמת המוסיקה מכוונת אותך למרכז ההתרחשות:

מקובל לומר על דברים כאלה שהם "NEW FORM OF STORYTELLING" וזה די שטויות. כי לא כל טכנולוגיה מייצרת דרך חדשה לספר סיפורים. כדי שזה יקרה צריך שתתפתח שפה חדשה כפי שקרה פעמים רבות בעבר ולא רק "חויית משתמש" חדשה.

זה משחק של מישהו אחר. שעושה שימוש בטכנולוגיה דומה:


המארז הנלווה ל"יום רוח". חמוד!


העיצוב מזכיר את שיתוף הפעולה של דיוויד אוריילי עם המעצב ג'ון קלאסן (יופי של בלוג) שעשה עבודת ארט לקורליין ועוד:


אופס! מסתבר שקלאסן אכן היה אחד המעצבים של "יום רוח". הנה פרויקט אחר שלו שנראה מאוד דומה. טריילר לספר עילדים שהוא כתב בשם "זה לא הכובע שלי":

אחד הדברים היפים בפרויקט של מוטורולה זה הבניה התלת-מימדית של איורים דו-מימדיים:
http://www.wired.com/business/2013/10/motorola-google-mouse/all/



למה שגוגל תפתח את זה? התשובה היא גוגל גלאס! נכון מאוד. אנחנו נסתכל על מציאות מדומה כמו במכסח הדשא. בהצלחה עם זה.
עוד פרטים על הטכנולוגיה "Spotify stories"  פה: http://techcrunch.com/2013/10/29/google-motorola-spotlight-stories/

הקונספט גם מזכיר לי את פו הדוב שעף ברוח בסרט הכי מוצלח שלו שגם זכה באוסקר:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על סטוריטלינג - אמנות הסיפור

על סטוריטלינגמאמר ובסופו לינקים, סרטים  ומחשבות.
סטוריטלינג זה המצאה חדשה. היו סיפורים בעבר כמובן, היו אנשים שסיפרו אותם, היו אנשים שהיו מצויינים בזה ואפילו ידעו לתאר את החויה ואת האמנות שבזה אבל סטוריטלינג כמילת-על שחורגת הרבה מעבר לאמנות הסיפור היא חדשה יחסית. מהו המובן החדש של סטוריטלינג? אתאר את נקודת המבט שלי: אנחנו חיים בעולם גלובלי וסיפורים שהיוו אמצעי של תרבויות שונות להנחיל משמעות והקשר לאדם הפרטי ולחברה הגיעו לשיא מסוים עם התפתחות מודעות אקדמית ומקצועית בנוגע לאמנות הסיפור. הספר של ג'וזף קמפבל "הגיבור בעל אלף הפרצופים", יחד עם כמויות המדריכים בנוגע לכתיבת תסריט ומבנה סיפור, עשו מה שמבט-על עושה: מחפש, מזהה וממפה תבניות ודפוסים חוזרים.
המצוד אחר תבניות נועד לשרת הן יוצרים, הן את המבקרים ואנשי המחקר שמנסים להפשיט את האמנות כצפרדע מתה כדי לברר באמצעותה אודות התרבות האנושית והן לקהל הרחב שמנסה לפענח את המניפולציה שמופעלת עליו ( אולי מתוך אשליית שליטה במימד המטלטל על מנת להשאיר את המימד הבידורי). מנקודת מבט היוצרים, כשאנחנו מדברים על תבניות בעולם הסיפור, אנחנו מציפים …

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה: