דלג לתוכן הראשי

הערות על 'ספר הג'ונגל'

Jungle Book concept art
סטוריבורד

הסרט הזה לא מרפה ממני. כשאני שומע את בלו שר אני לא יכול לשבת רגוע. זה ה"גילוח ותספורת" הפרטי שלי. אבל כדי להעמיק עיון ולא סתם להתלהב מעיצוב\מוסיקה\אנימציה אלא לדבר על מה שלדעתי הופך את הסרט לקלאסיקה אני אחלוק אתכם כמה קריאות של הסרט:

1. אני לא אוהב "סרטי מסע" ו"ספר הג'ונגל" הוא לכאורה סרט מסע במובן הכי ישיר שלו: באגירה מצהיר כי הוא לוקח את מוגלי מנקודה A לנקודה B והסרט אכן מתחיל ונגמר כפי שהוא תאר. אבל הדרך אינה לינארית. היא גם לא עוסקת במעבר ממקום למקום אלא מדמות לדמות. יתרה מזאת, הדמויות חוזרות בנקודות שונות בציר מה שעוד יותר נותן תחושה שאין פה מסע גאוגרפי אלא רעיוני.

2. באגירה ובלו הם ארכיטיפים של דמות אבהית. באגירה הוא האב האובר-מגונן. זה שבטוח שללא השגחתו וללא תמיכתו הילד "לא ישרוד בג'ונגל". בלו לעומתו מאמין בחינוך טבעי. לשיטתו הג'ונגל הוא המקום לגידול ילדים כיוון שהוא מספק את כל הצרכים.
חלקכם ודאי ילעג לכך שרק לאחרונה הבנתי את זה אבל אולי גם אתם תופתעו. בשיר של בלו "הצרכים הבסיסיים" (עם משחק מילים שנון שלא עובד בעברית) אנחנו רואים את בלו מסביר למוגלי שבג'ונגל יש כל מה שהוא צריך כדי לחיות. אבל מה אנחנו רואים בפועל? אנחנו רואים שבמשך השיר הלא ארוך הזה מוגלי מספיק להדקר, להקבר מתחת לערימת בננות, להפצע מאגוז קוקוס, כמעט להמחץ על ידי סלע וכמעט לטבוע. כ"גראנד פינאלה" הוא גם נחטף. כלומר, בזמן שבלו שר על כמה קל לשרוד בג'ונגל הסרט מראה לנו כמה הוא טועה בכל רגע ורגע (אני יודע שזה נשמע טרוויאלי).



בכלל, רוב הדמויות הן גבריות בסרט, כל הדמויות שמעצבות את מוגלי במסעו. מה שעוד יותר מרמז על הג'ונגל כמקום גברי שבו הערכים השולטים הם השרדות, אלימות, צבאיות, כוח ושליטה, חברות, אבהות, הקרבה וחינוך. הדמויות הנשיות הן וויניפריד הפילה שמאיימת על ההגמוניה של בעלה (הפילה שלובשת את המכנסיים בבית), האיילה שכמעט נטרפת וכמובן, הילדה שמפתה את מוגלי אל עולם התרבות האנושי. אל ההתבגרות המינית והחברתית.
ניתן לראות גם בקאא ובשירקאן דמויות אבהיות או יותר נכון אנטי-אבהיות. קאא הוא דמות מכילה. עוטפת. כמו הנחש ב"הנסיך הקטן" הוא מבטיח למוגלי שבאמצעותו הוא יוכל להשאר בג'ונגל לעולם.
שירקאן לעומתו, כמו קפטן הוק, רואה בנוכחותו של מוגלי בג'ונגל התרסה כלפי זקנותו פגיעותו בידי אדם. האופציה שהוא מציג למוגלי, המוות, היא סוג של נעורים נצחיים ואי-התבגרות לעולם. הוא עובד על נקודת משאלת המוות של האנושי. וצריך לראות ביחסי הכוחות שלהם את הבסיס ל"חיי פיי" עליו ארחיב בפעם אחרת.
גם המלך לואי הוא אבא בדרכו, מוקף בקופים זכרים, מלך של רפובליקת בננות במקדש הרוס הוא מוכן לאמץ את מוגלי רק כדי לשדרג את מעמדו המדומיין בעיני עצמו. לא פלא שבלו הצליח לעבוד עליו כשהתחפש לקופה. נראה שהוא לא ראה קופה אמיתית כבר הרבה זמן.

Le Livre de la Jungle - The Art of Disney Animation3. הדמויות! בסרט הזה אין "עלילה". דיסני רצה דמויות והן שמניעות את הסרט. דיסני קנה את הזכויות לספר כי הוא אהב את האוירה והסיפור הכללי. בפועל הוא רצה להשתמש בספר כדי ליצור יצירה עצמאית וכך הוא עשה. הוא נפטר במהלך הכנת הסרט ולא זכה לראותו מושלם.
העיקרון שלפיו הסיפור הוא משני לדמות הוא אחד הדברים שאני מתייחס אליהם כ"אמת החומר" של האנימציה. זה נכון שאנימציה אינה ז'אנר וכבר דנו בכך לא מעט, אבל יש אמת מסוימת שנכונה לסרטי אנימציה. אין "טונים" בסרטי לייב כמעט. אין דבר כזה דמות שקיומה הוא מעל ומעבר לסרט בו היא נתונה. בספר הג'ונגל כל דמות היא עולם. והיא מתקיימת מחוץ לג'ונגל, מחוץ להקשר. כל דמות היא אוטונומית.
עוד דבר נהדר בדמויות זה עד כמה הן לא מפסיקות להיות חיות גם כשהן מואנשות.
נספח: מאמר שעוסק ב"לא להקריב דמות על מזבח הסיפור".


4. המסע. האם יש הגיון למסע של מוגלי? האם לא מדובר בסתם אוסף של דמויות עם מוסיקה טובה? אני חושב שצריך לבחון את המסע בפריזמה התרבותית. מה מייחד את האדם מהחיה לפי הסרט.
הדבר הראשון הוא חולשת האדם ואי יכולתו לשרוד מה שמאלץ אותו להתחכם, להמציא מכשירים כאמצעי השרדות. לא! הדבר הראשון הוא הסמרטוט האדום שמוגלי לובש למבושיו. סמרטוט שמבטא את הבושה האנושית  מחשיפת הערווה ומתייחס לגרוש מגן עדן. גרוש שבו עוסק הסרט הזה גם הוא ובאותה טענה: "האישה פיתתה אותי."
הדבר השלישי, שגם הוא קיים בספר בדרך שונה, היא אי הציות לכללים. הסדר בג'ונגל נשבר על ידי האדם, מה שהופך אותו לעליון. הוא "מעל החוק" של הג'ונגל.
הדבר הרביעי הוא האש.
כמו ב"בעל זבוב" שגם הוא עוסק באדם השורד בטבע רחוק מהתרבות האנושית, גם פה האש היא סמל. שירקאן רוצה להרוג את מוגלי לפני שהוא יגלה את האש. מלך הקופים רוצה שמוגלי יהיה הפרומתאוס שלו ויגלה לו את סוד האש כי בזה הוא יהיה כמו אדם. גם פה יש רפרור לעץ הדעת. לפי התורה אכילת עץ הדעת תגרום ל'והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע". כלומר, על ידי אכילת עץ הדעת האדם מטפס לרמת הבורא וכך סוד האש הוא סגירת הרווח המהותי-קיומי בין החיה לאדם.

מוגלי לא מעוניין באש ובכוחה אבל ברגע השיא הוא זוכה להתגלות של סנה בוער (דאוס אקס מכינה מוחלט: ברק פוגע בעץ) ולמעשה הוא מאבד את בתוליו. ברגע האמת הוא משתמש באש, המייצגת את עליונותו ואת היותו זר לעולם החיות, כדי להציל את חיי בלו. בלו הקריב את עצמו ובכך הוציא ממוגלי את החיה האנושית שבו.
מכאן הדרך קצרה שלעולם התרבות. מרגע שמוגלי החזיק את לפיד האש הוא כבר לא יכול לחזור אחורה והוא נידון להלקח אל כבר בני האדם שמעבר לגדר.
jungle book cast || CHARACTER DESIGN REFERENCES | Find more at https://www.facebook.com/CharacterDesignReferences if you're looking for: #line #art #character #design #model #sheet #illustration #best #concept #animation #drawing #archive #library #reference #anatomy #traditional #draw #development #artist #how #to #tutorial #conceptart #modelsheet #animal #animals

5. הנקודה האחרונה היא הבגידה. מוגלי נבגד שוב ושוב לאורך הסרט: אמו נוטשת אותו, הלהקה מגרשת אותו, באגירה שמבטיח לא לעזוב אותו לרגע נוטש אותו לנפשו, בלו מפר את ההבטחה לאפשר לו להשאר בג'ונגל, קאא מפתה אותו כדי לטרוף אותו והמלך לואי מנצל אותו. גם הנשרים נוטשים אותו בשעת סכנת חיים. היער, המקום שמוגלי רוצה להשתייך אליו, כל הזמן מפנה לו עורף.
הבגידה והבדידות הם רגש מאוד מרכזי בסרט ה"מאוד שמח" הזה. מוגלי שמחפש דמויות מגוננות מוצא את עצמו משוטט לבד ביער, חסר ישע וחסר מיומנויות השרדות בסיסיות. הגרוש מגן עדן כבר נעשה, זהו גורל, זוהי קללה. התרבות היא מפלט מניכור העולם הטבעי. חיי המשפחה והאהבה שלהם הוא לא זכה בעולם הגברי הקשה ממנו הוא בא יכולים להתממש בעולם שבו יש אשה, בעולם שבו יש תרבות, בעולם שבו יש יתרון לאדם על הבהמה.
The Jungle Book
נספחים:
העיצובים, ארט של הסרט.
גרסאות כיסוי לשירי הסרט.


Disney concept art - Jungle Book

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…