דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ינואר, 2012

המשיבון והשאלון של יוני זפרני

סרט הגמר של יוני זפרני מלפני כמה שנים. מבוסס על הודעות משיבון אמיתיות. שנקר 2008.


ובבלוג "השאלון" של סיני גז יוני החליט לענות על השאלות שהופנו אליו בציורים. הנה כמה מהם:

-מה מצחיק אותך?

-מה מעורר בך השראה?

והנה שאר השאלון עם עוד תשובות מקסימות: השאלון עם יוני זפרני
לינקים:
האתר של יוני
דף מעריצים בפייסבוק, יש כזה, מסתבר.

אבולוציה של דמות: קאא וקלייטון

עיצוב דמויות הוא עבודה קשה. ממעט הנסיון שלי בתחום נראה שעיצוב אמיתי, כזה שמעביר את האופי של הדמות ובאותו זמן מסגנן אותה מבלי להפוך אותה לקלישאה, הוא עבודה שדורשת דיוק ושימת לב לפרטים. מעבר לכך, שמתי לב שהנסיון לשנות משהו קטן בדמות מצריך תמיד חשיבה מחודשת על הדמות כולה. כי דמות היא חטיבה אחת שבה כל איבר מדבר עם אבר אחר.
האימג' שהכי מייצג בעיניי את המורכבות שבעיצוב דמות הוא זה של קאא מספר הג'ונגל:


(בתמונה הקטנה אפשר לראות את המדובב של קאא, שעושה גם את קולו של פו הדוב.)

במקור נתקלתי באיור הזה בספר "illusion of life" של דיסני. אפשר לראות בו את המעבר של קאא מנחש ראליסטי, לשחקן עם אופי. מה שהכי מרשים זה לראות מה עובר מסקיצה לסקיצה. ובעיקר, מתי העיניים של קאא הגיעו למקום הנכון שלהם בפרצוף עד שהוא קיבל את ההבעה הספציפית שלו.
מה אני אוהב בדמות הזו? שהיא מצליחה להעביר משהו שהוא חמקמק: את זה שקאא הוא רשע אבל הוא לא VILLAIN. הוא לא "הרשע" של הסרט. זו תחושה שמתאמתת כאשר קאא פוגש את שירחן ואנחנו רואים את מערכת היחסים המורכבת שיש בין שני הטורפים האלה. הם אינם שווי-כוחות א…

ספרים מעופפים

"הספרים המעופפים המופלאים של סימור לסמור" הוא סרט אנימציה קצר חדש שמועמד לאוסקר וגם ספר אינטרקטיבי מבית היוצר של MOONBOT . מונבוט מגדירים עצמם כ"מספרי סיפורים רבי-פלטפורמות". שזה, במילים אחרות, העתיד. כדאי להתחיל להתרגל.
מעניין שדווקא הסרט הזה שמלווה באפליקציית ספר אלקטרוני חוגג לא רק את ה"ספרות" אלא את המאפיינים הקלאסיים של הספרות: הדפים, הספריה, הנייר, העט, האור והאבק. האם זה אירוני או סוג של מחווה מדור אחד לזה שקדם לו? זה נראה כסוג של פרידה.
העיצוב מרהיב (מאוד "פיקסארי"....) והסיפור יפה. השאלות היחידות הן: למה יש סטים שנבנו באמת אם זה סרט תלת?ולמה אין אפקטים של קול בסרט? אני באמת שלא יודע. ההנאה מובטחת.



הטריילר לE-BOOK

מאחורי הקלעים (כמה סרטונים מתוך סדרה):





על מאחורי הקלעים בבלוג של טל לוטן (עברית)
ומחשבה לסיום בנוגע לאוסקר: "טינטין" לא מועמד לאוסקר השנה בקטוגריית "סרט האנימציה" (טל לוטן כתבה על מועמדי אוסקר 2012 פה). האם הוא שייך לקטגוריה, מתוקף היותו מושן-קפצ'ר? לדעתי כן, לדעת אחרים לא. אבל אם הוא היה נבחר לקטגוריה, ה…

ג'ורג'ס שוויזגבל - אנימציה דינאמית

כמה מסרטיו של האנימטור השוודי.



ומאחורי הקלעים:

רפרנס משחק להורטון

מהסרט "הורטון שומע מישהו" של בלו סקיי.
 יש אנימטורים שלוקחים את העבודה שלהם ברצינות. וזה יפה, פרט לעובדה שהדמות סובלת מאובר אקטינג מטורף.


וכמה עיצובי דמויות לסרט של רובין ג'וזף, קונספט ארטיסט מצוין:

על האוסקר לסרט אנימציה קצר. חלק ג': זוכים אהובים

מתוך הרשימה המלאה, זוהי כמובן רק דגימה קטנה. סרטים שאני אוהב ושמח שהם זכו באוסקר. וחוץ מזה לא מצאתי הקשר אחר שבו אציג אותם. כשאני חושב על זה, יש ניחוח מאוד אירופאי מהבחירות שלי. אני צריך לבדוק את זה...

המשורר הדני. מאת טוריל קווה, נורווגיה (זוכה 2006)
טוב. נתחיל מאחד האהובים והמרגשים. זהו סיפור על צירופי מקרים שהובילו לאירוע גורלי. סרט שהוא אגדה ואוטוביוגרפיה. שילוב חד פעמי, אני חושב. אולי הדבר שהוא הכי קרוב להיות משהו שמזכיר אבל לא ממש מהווה סרט תיעודי. פשוט ויפה.


עוד סרטים:

על האוסקר לסרט אנימציה קצר. חלק ב': מוות וזקנה

רוצים להתחרות באוסקר לסרט אנימציה קצר? נראה שהסיכויים שלכם יגדלו אם תעסקו בזיקנה ובמוות. אני לא יודע למה זה אבל זה כנראה נכון. אולי באוסקר אוהבים סרטים שיש בהם מימד כאילו רוחני אולי זה נושא שבאמת מקבל ביטוי מתאים באנימציה, אולי כי זקנים נראים טוב באנימציה (יש גם המון סרטי סטודנטים עם דמויות קשישים כגיבורים) ואולי כי עמוק בפנים כולם רוצים להיות "אב ובת".
הקובץ שערכתי פה של "סרטי מוות" עלול לגרום לתחושת דה ז'ה וו. הרבה מהסרטים מזכירים אחד את השני. אולי כדאי לצפות בהם בנפרד. כי חלקם ממש טובים.





"אב ובת" מאת מיכאל דודוק דה- ויט. זוכה אוסקר 2000. אחד האהובים עליי אי פעם.

והנה עוד מיתות משונות:

על האוסקר לסרט אנימציה קצר חלק א': הרעים והמיותרים.

האוסקר. לכאורה, התחרות היוקרתית בעולם לסרטים. בפועל, כשמדובר באנימציה ובייחוד אנימציה קצרה, יש סרטים שלא הייתם מציגים בסינמטק זניח. זה לא רק רמת ההפקה הנמוכה (למרות שלפעמים גם זה מפתיע) אלא בעיקר הסתמיות. סרטים שהאפקט שלהם הוא משני, ודאי לא משהו שהייתם מכניסים לפנתיאון האנימציה הקצרה. אספתי פה כמה סרטים מהעשור האחרון שאני לא מבין מה להם ולאוסקר. לפעמים הם מצחיקים, לפעמים יש להם טוויסט עלילתי, אבל כולם בקושי עושים לי את זה.
אולי זה לגמרי סובייקטיבי ואולי לא, בכל מקרה אתם מוזמנים לא לצפות ועם זאת אתם גם מוזמנים לתהות יחד איתי: "למה?" (לפחות, יש להדגיש, חוץ מ"הצ'אבס צ'אבס" הם לא זכו בפרס לבסוף אלא רק התמודדו עליו...)
הסרטים בפנים...

מועדון 11 שניות

המועדון הוא אתר מבית ANIMATION MENTOR (בית הספר האינטרנטי לאנימצית דמויות) שבו מתקיימות תחרויות חודשיות של אנימציה לפי פסקול נתון. (ניתן להוריד את הסאונדים פה)
אורך הסאונד: 11 שניות בלבד.
הטכניקה: מה שבא לך.
הפרס: להיות סטודנט באנימשן מנטור.
הנה שני המקומות הראשונים מהחודש הקודם:

הנה תהליך העבודה של הזוכה, מעניין לראות על מה הוא ויתר במעבר מסקיצה לסקיצה. ובעיקר את התוצאה הסופית, שם הוא ויתר גם על התגובה האחרונה מתוך אמון שהוא נתן מספיק אינפורמציה. וזה עובד נהדר.





והתוצאה הסופית : הסרט הזוכה. (אני לא מצליח להדביק אותו פה)
ובמקום השני:




רשימת הזוכים המלאה נובמבר 2011
אהבתי גם את הסטופמושן הזה.


תאוריית הקשר

מה מקשר בין אנשים? מה בין מיתוס ופנטזיה? מה התפקיד של אנימציה בכל זה?
תאוריית הקשר, פוסט אישי, אמוציונלי אסוציאטיבי ועוד מילים בלועזית.

תלת נגד דו

"איום טכנולוגי"- סרט מיושן אבל עדיין עובד ועדיין רלוונטי. (מועמד לאוסקר 1988)


מה שמעורר תהיות: לאן נעלם התלת השנה? מסרטי הגמר של 2011 ראיתי המון אנימציה קלאסית והמון סטופמושן ואני מנסה בכוח להזכר בתלת ובקושי מצליח. אה כן. מצוין. וגם זה.

רובוטריקים - וריאציות על נושא

תודה לנירגו.


למה פו הדוב

סרט השנה שלי באנימציה 2011
נכתב במסגרת סיכום שנה של אתר "הפנקס"




כמו ב"צעצוע של סיפור 3" כריסטופר רובין גדל וזה קצת מלחיץ את חבריו הדמיוניים. שלא כמו ב"צעצוע של סיפור 3" הם משליכים את חרדות הנטישה שלהם על מפלצת דמיונית ויוצאים להלחם בה. הסרט פו הדוב 2011 נקרא "פו הדוב". בלי תוספות, בלי "שובו של פילנפיל" או "נקמתו של ינשוף". פשוט "פו הדוב". אחרי שנים של יתר-מיתוגיות של הדוב השמנמן שהובילו בין השאר להמצאת דמויות מכוערות במיוחד (טיגר בתלת מימד בסדרת הטלויזיה) וסיפורים מיותרים ומופרכים (כמו ההבאה לחיים של הפילנפיל שכל יעודו המקורי היה להיות פנטזיית-אימים) החליטו ב"דיסני" לחזור ולקרוא בספר. כוונתי היא בכמה מישורים: לחזור לאנימציה קלאסית, לחזור לעיצוב הרגיש ולנוכחות של הטקסט בעלילה, להשאר ביער מאה הדונם, להפקיד את אנימציית הדמויות בידי האנימטורים הבכירים ביותר ובעיקר, לראות איזה סיפורים מהספר המקורי עוד לא עובדו לאנימציה.
בדיסני מצאו כמה סיפורים כאלה ורקחו מהם סרט, שלראשונה זה הרבה זמן לא מנסה לחנך אלא פשוט לספר …