דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך דצמבר, 2011

או שאוהבים או שלא

גם פרסומת חמודה. גם שילוב טכניקות (סטופמושן עם קלאסית שמצויר על סטופמושן!) וגם הדוב פדינגטון.

מיינדבנדר

 meindbender
סטודיו שוודי עם לוק מיוחד: תלת שנראה כמו סטופ חצי ראליסטי בפלסטלינה עם נגיעות של לחלוחית בעיניים.


עוד סרטונים ישנים יותר:




סרטון לקרטון נטוורק, מזכיר קצת פרסומת ללוטו?

שווריל:

מבנה הדמויות:

סיוט מוסיקלי

סיוטים הם הזדמנות להתפרע באנימציה וגם להכניס קצת אופל לסרטי ילדים.
הנה כמה סיוטים אהובים עליי:
באמבל בוגי של דיסני, פרדי מרטין בעיבוד ג'אז למעוף הדבורה:

פילנפילים וחפרפרות

רגדי אן ורגדי אנדי, סרט שכולו סיוט מתמשך, אם תשאלו אותי, אבל עם חתיכות אנימציה מטורפות מבית ריצ'רד וויליאמס:

ולסיום: אחד הגדולים. דמבו משתכר (בטעות, כמובן) והוזה על מצעד פילים ורודים)

הארט, מתוך הבלוג של מייקל ספורן:









בריטניה

ג'ואנה קווין, אחת האנימטוריות הטובות בעולם, על הקולוניאליזם הבריטי. יצירה חזקה ועשויה נהדר!

קפקא, סוריאליזם וג'וקים

קפקא. הו, קפקא.

פעם חשבתי שסוריאליזם הוא האמנות המזוקקת. כי הסוריאליזם אינו כבול לשום חוק. להפך, הוא בועט בחוקים בהגדרה.
אבל זה היה מזמן, מאז מאסתי בדימויים סוריאליסטים, גם אמנותית וגם רעיונית. בתור ז'אנר שאמור להיות משוחרר מחוקים, הסוריאליזם הוא אחד הזרמים היותר מנייריסטים.
גדעון עפרת כתב פעם מאמר על זה שאין סוריאליזם יהודי. שתמיד מדובר בעצם בסימבוליזם. ולמה? (מעלה מזכרוני) כי היהדות לא מכירה בהבדלה שקיימת בסוריאליזם בין העולם המודע לעולם הלא-מודע. בדיכוטומיה המוחלטת. דימויים סוריאליזסטים, בניגוד לסימבוליסטים, אינם עובדים על הרגש ואינם מזמינים פרשנות. פעמים רבות הם מחפשים את אובדן הדרך, את הלסת השמוטה ואת תחושת החלום. תחושה שמתבססת דווקא על חוסר המובנות שבדימוי.
ביהדות, העולם המודע אינו כה מובן ומואר, ומכאן גם העולם הלא מודע, המודחק, אינו כה שחור. קיימת חפיפה בין העולמות עם ירידה, עלייה והזנה הדדית.
קפקא הוא דוגמא טובה לכך. הדימויים שלו הם לכאורה סוריאליסטים אבל העוצמה שלהם היא בריאליזם. הטירוף שהוא מזקק מחיינו האמיתיים, הלא מדומיינים, הם חזקים מכל דימוי סוריאליסטי שהוא אולי נועז…

פורצלן- ניר פילוסוף

תרגיל שנה ג' בבצלאל של ניר פילוסוף. אנימטור מוכשר שיצא לי להכיר תודות לבלוג הזה.
זה אמנם "רק" תרגיל אבל הוא עומד בסטנדרטים של סיפור ואנימציה של סרט גמר. לגמרי.


ואם כבר מדברים על סרט גמר, אז זה סרט הגמר שלו, "פנים רבות" בצלאל 2011. שגם בו יש יחס וירטואוזי לגוף הדמויות. בהכנת הסרט השתתפה גם רעות בורץ.

ניר גם מנהל את דף animation for the masses בפייסבוק שם הוא מלנקק לסרטי אנימציה שונים.

ספרייטים!

אנימציה למשחקים בנויה מהרבה אנימציות קטנות שמופעלות על ידי המשתמש. האנימציות האלה נקראות "ספרייטים", והן מכילות את מגוון המחוות של הדמות. לכאורה, זה נטול אקטינג ומאוד פונקציונלי, אבל אם תכנסו לאתר הזה תוכלו למצוא את כל האנימציות של סטריט פייטר לפי דמות והתנהגות, ואז אפשר לראות כמה ניואנסים של אופי, עיצוב דמות, משקל ועוד הוכנסו לאנימציות האלה. תהנו.
אנימציות של street fighter לפי דמות :






דברים שקורים

יום שישי האחרון, סינמטק חולון, יום עיון של איגוד מקצועות האנימציה.
היה כל כך כיף לעשות מינגלינג עם אנימטורים לא ממורמרים. הכנס נועד בעיקר לפרילנסרים, אבל לא רק.
רציתי להיות לרגע "בלוגר" במובן המקובל של לדווח ולסכם אבל זה לא הולך לי, אני אימפולסיבי ואמוציונלי מדי בשביל זה.

המארח: על אפקטים והשהיית אמון

"המארח" the host  הוא סרט מפלצות דרום קוריאני אבל הוא גם קומדיה ודרמה מה שהופך אותו למשהו שקשה לקטלג. רציתי להתייחס למשהו שראיתי בסרט הזה בסצינה המקסימה (והמעט מדממת) שלפניכם:
כשראיתי את הסצינה אהבתי אותה מאוד כי ממש כמו הדמויות אתה לא קולט מיד מה קורה. ואז שמתי לב: זה לא רק בגלל ההפתעה. בדרך כלל בסרטים שיש בהם דמויות תלת (ובייחוד מפלצות) המצלמה משתוללת, מקיפה 360 מעלות כביכול כדי להעצים את החוייה הקולנועית. ופה לא. יותר מכך, שימו לב שהמצלמה מראה לנו רק את מה שהדמויות יכולות לראות. לא כמו בסרטי "ראליטי" (כמו פרויקט המכשפה מבלייר) עם מצלמת כתף רועדת אלא כפשוטו: המצלמה נמצאת במקום בו יש בני אדם. אפילו כשאנו רואים את המפלצת מלמעלה: זה נעשה מרכבת עילית. התרומה של זה לאמינות הסרט היא גדולה מאוד בעיניי.
חשבתי על זה ועל היחס בכלל לשימוש בתלת-מימד בסרטי לייב וזה ההבדל בין "אפקט" ליצירה. "אפקט", מבחינה לשונית, הוא "השפעה" כלומר הוא יוצר תגובה. כמו לחצן שמפעיל רגש. הוא לא עמוק, הוא פשוט עובד על המקומות הנכונים. יצירה אמיתית לא אמורה ללחוץ על כפת…

הליכה וריצה, רובין הוד

הפתיח של רובין הוד הוא בית ספר לכל אנימטור. מגוון דמויות נהדרות בגדלים שונים, גילאים שונים ואופי שונה צועדות כל אחת בדרכה. וגם המוסיקה בסדר.
גם בהמשך הסרט יש הרבה מאוד הליכות. רק להשוואה: כשרציתי לעשות פעם סייקל הליכה החלטתי לראות איך עשו כזה ב"פיטר פן 2". חיפשתי בכל הסרט הליכה ולא מצאתי, כי בכל פעם שהיא עמדה להגיעה פתאום היה קאט ושינוי מיקום מצלמה. ובסרט רובין הוד, הם משלבים הליכה מורכבת כל הזמן. נסו פעם לעשות אנימציית הליכה של שועל שחצן שמחופש לציפור כשהוא נועל מקלות לרגליו. מטורף.
אז הנה מקבץ הליכות וריצות אינסופי, הכל מרובין הוד. תהנו.