מהתחלה- ספיידרמן, רנגו והקונפליקט המזרח תיכוני

קשה להיזכר מתי התחילה לדעוך היצירתיות של הוליווד. אנחנו נמצאים בשנה שבה יש הצפה של סרטי המשך או רימייקים או פריקוולים. כאילו מיותר לבזבז את הזמן על סיפורים חדשים כי : 1) אין כאלה. 2) למה חדש כשיש ישן שכולם אוהבים ומכירים?
ובכל זאת משהו מוזר קרה עם ספיידרמן. כמה שנים עברו מאז הסרט הראשון? 9? והנה שוב מגיע הסרט הראשון! עם הסיפור מההתחלה!
2002: טובי מגוואייר

2011: אנדרו גארפילד:

זה קרה לבאטמן ולסופרמן. פתאום אחרי שכולם סיפרו את ההתחלה שלהם, בא ספידרמן ומספר שוב את ההתחלה. למה? מאזוכיזם לשמו?

כשראיתי "רנגו" השבוע קבלתי תשובה. "גיבור צריך קונפליקט" הוא אומר בתחילת הסרט. כבר לא מעניין לפתור קונפליקטים, אלא לחוות אותו שוב ושוב. כמו תסביך פסיכולוגי. כי הרי מהם הקונפליקטים של הדמויות? מה שקורה להם ממש בהתחלה. ספידרמן תמיד עסוק במתח סביב עצם זה שהוא קיבל כוחות. באטמן בודק תמיד את צדדיו האפלים וההליכה על הגבול, והכל היה שם, מהשניה הראשונה. האימג' שמאפיין אותם הוא כמעט הראשון: העקיצה של העכביש, הרצח של ההורים. והאמת, יש בזה הגיון: התרה של קונפליקט היא תמיד מלאכותית. ואילו הקונפליקט עצמו תמיד חי. כמה פעמים אפשר לראות את מיפ-מיפ (רואד-ראנר) מול קיוטי בלי ששום דבר משתנה? המתח הבסיסי הזה יכול להכיל מליון סרטים. כמו האגוז של הסנאי מ"עידן הקרח".
זה מתקשר לי לסכסוך הישראלי פלסטיני: למה הוא לא נפתר? ואני מרגיש שהאנשים שמובילים את התהליך ומשלים אותנו שהוא מוביל לאנשהו הם אנשים שלא אוהבים קונפליקטים. השאיפה ל"נורמליות", ל"מדינת כל אזרחיה" לא אוהבת מתחים בין זהויות, בין מגדרים, בין עדות, הם אוהבים את השקט התעשייתי והקר של האוטופיה הדמיונית בה יש חוק ולא דת, בו יש רק אזרחים ולא זהויות. ונחשו מה? זה לא עובד. אותו דבר הרגשתי במאהל המחאה ברוטשילד. לא רציתי הסכמה, לא רציתי שיחבקו אותי שם, רציתי פעם אחת ולתמיד שהקונפליקט יהיה ברור. כי אני יכול לחיות במדינה עם אנשים שהמחלוקת איתם ברורה. ואנו דנים בה. אני לא יכול כשיש מכנה משותף מדומיין ומתחתיו חוסר הקשבה אחת גדולה. ו... כן... שנאה.
האם יש קונפליקט אמיתי בינינו לפלסטינים? האם אנשים שמסכימים על מחלוקת יכולים לחיות איתה בלי "לפתור אותה"? פעם קראו לזה "ניהול הסכסוך" אבל אולי זה לא ניהול? אולי זה פשוט הדבר האמיתי? מצב בו הדרך לפשרה חייבת לעבור דרך אי הסכמה ברורה, מובנת. אהבתי את הסוף של רנגו: שהטוב והרע נלחמו במי שרצה להרוג את שניהם, כי מבחינתו שניהם "אגדות" והוא רוצה בורגנות שבעה וצבועה.

ואכן קמה תנועה של "קבלת המחלוקת"  בין ערבים ויהודים, ארץ שלום. עכשיו צריך כזאת תנועה פנים ישראלית. אמן.

תגובות

  1. פליוייד...

    ראשית, זה היה, ב-1961, כשבאו"ם, מדינות דנו באפרטהייד בדרום אפריקה, אחמד שוקיירי הידוע לשמצה (שעזר להיטלר במהלך מלחמת העולם השנייה, הצדיק את השואה ב-1946) החליט להמציא את השמצת האפרטהייד.

    שוקיירי ידוע לשמצה בתוכניות "שאיש מהם לא ישרוד" כשהודה בתכניתם לרצח עם לקראת מלחמת ששת הימים. חודשים לאחר השמצת האפרטהייד שלו, הוא התלונן על יותר מדי יהודים באו"ם, ואז בנובמבר 1962, הוא קידם שם קבוצה ניאו נאצית. בספרו ב-1969 הוא כתב שערביי פלסטין הריעו והתפללו עבור היטלר.

    מאז, זה (השמצה של אפרטהייד) הפך למינוח ברירת-מחדל עבור שונאים, (הדוגמה האחרונה הייתה עומר שאקיר, שהציג מצג שווא של עובדות והרחיב את הגדרת האפרטהייד כך שתתאים לתעמולה שלו שהוא היה מעורב בה שנים לפני הקריירה שלו ב-HRW), או הבורים או לאלה שיש להם מידע מוטעה. (שלא לדבר על המגוון הרחב של יחס מועדף לערבים על פני יהודים באקדמיה, בתי המשפט, העסקה, תנאי הכלא וכו').

    עם זאת, במשך עשרות שנים ף פליווד דחפה את ההשמצה ג' (מה שנקרא גנוסייד - כביכול) על פעולות נגד טרור על ידי הישראלים הטובים, בעוד שכוחות גזעניים-ערבים אנטי ישראלים משתמשים באזרחים שלהם כמגנים ומתקנים אנושיים באותה 'אסטרטגיית תינוקות מתים' בשטניות שלהם. שגרת ניצחון מעוותת: אם צה"ל יפגע במחבלים, כמה אזרחים ימותו וישראל תיראה רע. אם לא, אז הם יכולים להמשיך לכוון לישראלים. השיטות החלו תחת ערפאת בתחילת שנות ה-80.

    בעוד שערבים "פלסטינים" וחיזבאללה אינם הראשונים להשתמש במגנים אנושיים, הם בולטים בשימוש באנשים שלהם למטרה נוראה זו.

    ואז הגיע ה-7 באוקטובר 2023 שתוכנן זמן רב: טבח בצעירים, מכוון למשפחות שלמות, שרפתם בחיים, עריפת ראשים, אונס המוני. הכל תחת הנהגת חמאס (מתחתם, ה-יזית העממית והג'האד האסלאמי בפלסטין ועוד עזתים רגילים, וכמובן גם חברי אונר"א, כמו גם כמה "עיתונאים" ערבים, כולל של אל-ג'זירה) הארגון שמעולם לא חזר בו ממטרת רצח העם.

    אבל כשישראל, לקראת הפעלתה 'חרבות-ברזל', פינתה אזרחים כדי להציל את חייהם, התעוררו קריאות ה"טיהור" (לא משנה שערבים אתניים בישראל הם אותה מוצא אתני).

    אל-ג'זירה (שזכה לכינוי ג'יהאד-זירה כבר ב-2002) השופר הראשי של חמאס חיזק את שגרת-הדמים הישנה שלו של הצגת תמונות גרפיות כדי להסית את העולם הערבי, תוך שהוא מכיר היטב שיטות הטרור לשימוש בבתי חולים וכו'.

    ומשרד "הבריאות" העזתי של חמאס המשיך לפרסם "מספרים" בעוד עומר שרקיר הנ"ל היה מהראשונים שהעניקו אמינות למספרים הללו.

    משטר הג'יהאד העזתי רקח מקרה "רצח עם" בכך ששלח את דרום אפריקה לעשות את עבודתו המלוכלכת. אחרי שנים של לובי איסלאמיסטי שם ויחסים עם חמאס.
    בכך: טריוויאל מקרי רצח עם באמת.

    אז מה עכשיו?

    זה מה שקורה כשדוחפים את המעטפה רחוק מדי.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה