דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אפריל, 2011

דני מספר לאבא

סרטו של דניאל שגיא, פרויקט גמר ויצו חיפה.
תיאור:
לפני שנה מצאתי קלטת שמע ובה 3 סיפורים שסיפרתי לבני משפחתי כשהייתי בן 4. לקחתי את הסיפורים ונתתי להם פרשנות עכשווית באנימציית סטופ-מושן תוך שימוש בפס הקול המקורי. הדמויות והסביבה עשויים מפריטים שניתן למצוא בבית: אטב, כפפה, נורה והתוצאה הסופית מצחיקה וקצת מפחידה.

הופק במסגרת פרוייקט גמר במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו - חיפה
2009

סדנאות אנימציה בתל אביב עם אנשי פיקסאר

פסח של אנימציה - לוח אירועים והופעות - עכבר העיר
סינמטק תל אביב והמכללה לאנימציה מארגנים שלושה ימים של סדנאות אנימציה. לילדים וגם למקצועיים. כמה אנשי פיקסאר יעבירו הרצאות ואני אהיה בקהל. את התוכנית המלאה אפשר לראות פה.

דיוויד אוריילי - אמן אנימציה

דיוויד אוריילי. אנימטור אירי שפועל כרגע בגרמניה הוא ללא ספק האנימטור האהוב עליי שפועל כרגע. הוא אנימטור במובן הרחב ביותר: יוצר דמויות, סרטים, במאי, מעצב ואולי לא פחות חשוב, תאורטיקן. מורגש בעבודות שלו שאנימציה זה השפה שלו. איתה הוא מתבטא ובעזרתה הוא חושב. הסרטים שלו לא קלים לצפייה ולא מיועדים לילדים(!) יש בהם אלימות, מין וסצינות פסיכודליות אבל יש בהן גם המון תוכן. בזמן שאנשים כמוני יושבים וחושבים איך לתרגם את המחשבות על החיים למדיום הזה הוא פשוט ממציא אותו מחדש. הויזואליות של הסרטים מתעתעת. היא לכאורה פשוטה. פשוטה מדי. כמעט מכוערת. הוא לא מתחמק מזה שהסרטים שלו ממוחשבים, הוא לא מנסה ליצור מידולים ראליסטיים וטקסטורות. לא. דיוויד אוהב פוליגונים. הוא משאיר את השפה הויזואלית של המחשב ככזו בלי לנסות להיראות כמשהו אחר. בלי חיקוי מציאות.
לפעמים הוא אפילו מתפרע עם זה יותר: הוא ממייצר סצינות שבהן באגים של שידור וקידוד דיגיטליים נעשים לחלק מהסרט.
הדבר מגיע גם לרמת הדמויות. מצד אחד הן אייקונים. הן לא מסוגלות פיזית לניואנסים של הבעה. אבל האנימציה שלהן מדויקת, מעודנת. מכניסה נשמה במקומות שנראים סגו…

אניג'ם סשן

קבוצה של 22 אנימטורים בניצוחו  של מרב ניולנד יצרו ב1984 סרט אנימציה שבו ניתן חופש אמנותי לכל אחד מהם עם שתי הגבלות: דמות קבועה וחיבור לקטע הקודם. התוצאה היא תרגיל מוצלח באנימציה שעושה חשק לנסות לשחזר...
אניג'ם



מרב ניולנד ידוע גם אודות לסרטו המיוחד הנדיר החד פעמי והמופתי: במבי פוגש את גודזילה!!!!!
במקום מסוים אפשר לתארו כאחד מאבות הנונסנס באנימציה, אני חושב.



קורט וונגוט על מבנה גרפי של סיפורים ואיך לגנוב כמו אמן

ושמונה טיפים שלו לכתיבת סיפור, אני חושב שזה רלוונטי גם לסרטים:
1. השתמש בזמן של דמות זרה באופן שהדמות לא תרגיש בזמן שעובר.
2.תן לקורא לפחות דמות אחת אליה יוכל להתחבר.
3.כל דמות רוצה משהו. אפילו אם זה רק כוס מים.
4. על כל משפט לקדם אחד מהשניים: או לפתח דמות או לקדם עלילה.
5.תתחיל כמה שיותר קרוב לסיום שאפשר.
6.תהיה סדיסט, לא משנה כמה הדמויות שלך טובות ונחמדות עשה להן דברים איומים כדי שנגלה מי הן.
7. תכתוב כדי לרצות אדם אחד בלבד. אם תפתח את החלון ותאהב את כולם - תפתח מחלות.
8. תן לקוראים כמה מידע שאתה יכול כמה שיותר מהר! לעזעזל עם ציפיות! תספק להם מידע כך שהם יוכלו לחבר בעצמם את הסוף אם ג'וקים יאכלו להם את הדפים האחרונים.

בבלוג של אוסטין קלאון הוא כותב על כללים להיות יצירתי. מאוד לא ניו-אייג'י. להפך. כמה מהנקודות שהוא מעלה מעוררות מחשבה על הפערים שבין איך אנחנו חושבים שיצירה טהורה באה לעולם ואיך שזה באמת עובד.
מומלץ לקרוא.
ואם כבר... יש לו גם ספר מעניין שבו הוא מציג עבודות שבהן הוא מוחק קטעי טקסט ומשאיר רק מילים בודדות שיוצרות משמעויות חדשות. אהבתי.

Her morning elegance של יובל ומרב נתן

יובל ומירב נתן, שני יוצרים ישראלים (וזוג) שעשו כמה קליפים נהדרים והיו מועמדים על כך לגראמי החליטו למכור כל פריים מהקליפ שלהם בהדפס חד פעמי. Her Morning Elegance Gallery, Buy a fraction of a Grammy nominee זה מעט מוזר, אבל משתלם לפי מה שנראה מכמות הפריימים שנמכרו כבר.. האמת היא שזה מוצדק דווקא באנימציה כאמנות שנותנת את הכבוד לכל פריים. ו... כן... פיקסלציה זה אנימציה...

כך הסרט נעשה

ואם כבר יובל ויעל נתן אז הנה עוד קליפ יפה שלהם.
שבוע טוב.


הרצאה של יובל על עשיית הקליפ ועוד:


לצייר את אלוקים, את השטן ואת הכעס

בספר "רשמים רישומים" שאיירתי (כתב אורי יהל) היה פרק שעסק בשיחה עם אלוהים. וכמובן שזה דרש חשיבה איך לאייר או לא לאייר שיחה שכזו. המחשבה הראשונה שלי היתה שאלוהים פה הוא אלוהים מדומיין, ולכן דווקא יכול להתאים לצייר אותו, במודע, לפי הקלישאה של הסבא המזוקן. אבל זה לא עבד. גם בגלל שה"הפוך על הפוך" הזה לא מתקשר (ונראה פשוט כמו הקלישאה) וגם בגלל שלמרות שהכותב הוא חילוני האלוהים שלו לא מדומיין. השיחה היא אמיתית, כנה, ואין להפחית מעצמתה. הפיתרון שלי היה למעשה הפיתרון שאלוקים עצמו בחר. הדימוי הספציפי שאלוהים התגלה באמצעותו (כדימוי! כמטפורה!) זה הסנה הבוער. יש בכך כמה יתרונות: קודם כל זה דימוי מקובל, דבר שני אין בו האנשה, דבר שלישי: הוא מעמיד את הסיטואציה קודם כל כסיטואציה נבואית, וזה בדיוק מה שרציתי. מדובר בספר אוטוביוגרפי של אדם שמתמודד עם סרטן, מה שמעמיד אותו בפרספקטיבה בהירה משלנו, כך אני מרגיש.



בסרט שאני ויוני כצמן עשינו בבצלאל, סיפרנו את סיפור "איוב" דרך סוכריות וממתקים. בקטע אירוני כמובן. את הקרב בין אלוהים לשטן עשינו בסטופמושן (שאר הסרט בתלת) מקורנפלקס צבוע. …