דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך מרץ, 2011

סוד כמוס לפרה ולחתול המעשן

שני סרטים שנעשו בתקשורת חזותית בצלאל בתקופה שלמדתי שם (סביבות 06). שניהם נעשו בטכניקת סטופמושן עם אוירה הזויה וקסומה. מאוד מומלץ.
מי שפותח הסוד בורח של אלון שטיאט (סטודיו "אנימישמיש"). סרט על שארית התום בארגזי קרטון.מסע אל הילדות בשנות ה80.


הסרט השני הוא סוג של קלסיקה. הוא כל כך מוזר, לואו-טקי ומיוחד שאני אפשר לשכוח אותו, גם אחרי כל כך הרבה שנים. (מצטער על האיכות, זה מה שמצאתי.)



את הסרט עשתה אלי בריקמן, מוסיקה של יהודה לדג'לי. בשרת העיוור יש ביקורת על הדיסק.


טיזר לגליון ארמדיל בנושא "שקר" מאת ירקו. בקרוב..

אנימציה נהדרת: ירקו, יאיר ורדי.
פליקר של ירקו
עבודות שלו בארמדיל

אחת העבודות הטובות שלו שם לדעתי (מלקחי מלחמת לבנון השניה):

וזה סרט הגמר שלו בויצו חיפה, פלאש, יוסף ואחיו גרסת העובדים הזרים:

מאמר: איך להשיק סרט אונליין?

היוצר של הסרטון the Thomas beale cipher מסביר במאמר הזה איך לדעתו הכי טוב להשיק סרט באינטרנט ולמה זה עדיף על שנה של לרוץ אחרי פסטיבלים. חשוב ומעניין.


(אישית, אני לא ראיתי את הסרט עד הסוף. הגרפיות המלוקקת הזו לא מרגשת אותי. אבל זה לא קשור..)


גופנפש- איור לדוד אבידן

הגוף הפציר בנפש: השארי
כאן. עוד יהיה
שמח. היום אפתח סופסוף את
כל בקבוקי היין
הישנים. אפילו הקרקס
יבוא לכאן. אשיר לך
שירים שטרם שמעת. אבל הנפש
אמרה: מה אתך? כבר שכחת, שכל הנאתי
היא תנועה בזמן? עכשיו
אני זזה מכאן. אתה בא
אתי אולא?














דוד אבידן

סרטי געגוע חדשים ומצויינים מבצלאל

כבר העליתי בעבר כמה סרטים מצוינים של בוגרים מהשנה ועכשיו תורן של הבוגרות. הסרט של מורן סומר ומיכל אבולפיה הוא אגדה יהודית קסומה שפשוט נתפר עליה להעשות בסטופמושן. מדהים לראות סרט סטופ בסטנדרטים כל כך גבוהים. כשהגעתי לבצלאל משום מה הייתי בטוח שסרט הגמר שלי יהיה "תהילה" ע"פ שי עגנון בסטופמושן. אני עושה סטופמושן ממש גרוע אבל הסרט הזה ברמת האוירה והויזואל מאוד דומה למה שהיה לי בראש.



הסרט השני הוא של סיוון קידרון. כמו הרבה סרטים בבצלאל (בעיקר נשיים) יש בו דיאלוג לא פתור עם סבא. ראיתי הרבה סרטים כאלה וזה ללא ספק המוצלח שבהם. סרטים בנושא כל כך אישי מסתכנים בחוסר תקשורת או עודף סנטימנטליות. הפתרון של ההזרה על ידי עולם הדגים מנע מהסרט להגיע למקומות האלה. נהדר!

ואם כבר געגועים לסבתא... אז זה סרט ישן מבצלאל של מאיה וקסלר. סרט שלמרות שהוא מעט לואוטקי יחסית לתוצרים העכשוויים הוא מרגש ומוצלח מאוד. בביקורת על הסרט בהגשה אני זוכר שאחד המרצים אמר שמה שיפה בסרט בין השאר זה שבעולם הבא יש רק אנשים זקנים. אמן.

לינקים כדי להשאר מעודכנים באנימציה

אני בכוונה משתדל לנתח ולהתעסק לא בסרטים הכי חדשים. יש מספיק בלוגים שעוסקים בזה. במקום זה אני מקווה לחשוף אוצרות ישנים ולעסוק בטכניקות ותהליכים מתוך אמונה שמעומק אומנותי יכולה להוולד יצירה חדשה איכותית. אבל למי שבכל זאת רוצה להשאר עם האצבע על הדופק באופן יומיומי: אלה הלינקים שהייתי ממליץ עליהם:

CARTOON BREW. קדרה שמבשלת באופן יומיומי עדכונים מגוונים בנושאי אנימציה. אתר חובה.


וערוץ everything animated בוימאו שאוסף את היצירות העדכניות והמוצלחות שעולות לוימאו. כמו זה:


תהנו.

מקס שלי

בובה שבניתי. על פי "ארץ יצורי הפרא".

לפרום את הפלונטר

איזה סרט מתוק. ומאוד לא פשוט לעשות אותו. דיסני נכוותה ברותחין בנסיונות שונים (ומשונים) להשיב לעצמה את תהילת העבר. הרבה מהסרטים האחרונים בכלל לא ראיתי. המשבר האחרון שלי היה "לילו וסטיץ'". אחריו "אחי הדוב" היה שאריות מחוממות של מלך האריות (וסרט די אלים  כשנסיתי לראותו שוב..) נקודת המפנה מבחינתי היא "מכושפת". דיסני החליטה לעשות כמו "שרק" ולעמוד מול המיתוס שהיא עצמה יצרה. אבל איך עושים את זה בלי להיות ציני? איך עושים את זה בלי למחזר? ובעיקר, מה המשמעות של אותם סיפורי אגדות בדורינו?
אז "מכושפת" ניסה להתמודד עם הציניות ועשה את זה די יפה. אבל עדיין זה היה סרט לייב. זו הייתה אגדה מודעת לעצמה. שמתרחשת בעולמנו. "פלונטר" הוא נסיון ראשון לחזור אל העולם המצויר (הנסיכה והצפרדע?! שאני לא אתחיל אפילו), לחזור אל סיפור האהבה, אל האגדה, ולא לצאת טמבל. למה זה עבד? אני אנסה להתייחס לזה פה.
ברשותכם, אתחיל בנושא שולי לכאורה. הרעה.


הרעים של דיסני תמיד היו מבחן לאיכות הסרט. הרבה פעמים הרעים היו הדמות האיכותית והמורכבת ביותר. (וזה, דרך אגב, אחד ה…

סצינות שירדו מ'שלגיה'. טסט בעיפרון!