דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2010

השקת הספר שלי ושל אורי יהל. רשמים רישומים

עותקים אצלי למכירה מיום שלישי. הספר לא יופץ. הוא בהוצאה די מצומצמת ומאוד אישי. הוא עוסק בהתמודדות עם מחלת הסרטן והתבוננות הומוריסטית אירונית על החיים.
את הספר ניתן לקרוא פה.

אנימטורים התאחדו!

בימים אלה נעשים גישושים ראשונים במטרה להקים איגוד לאנימטורים בישראל.
לאיגוד כזה יכול להיות תפקיד חשוב בדאגה לעובדים בתחום, קידום ההכרה באנימציה בארץ, השגת תקציבים לאנימציה אמנותית ועוד.
מי שמוצא את זה רלוונטי מוזמן לקחת חלק בדיונים בפורום אנימציה בתפוז ולעיין במסמך הזה.
עדכון: מסמך נוסף מאת כפיר רם. מנהל מקצועי, IAC המכללה הישראלית לאנימציה.

הפלונטר של רפונזל

טוב, רציתי לחכות עם זה עד שאראה את הסרט (עדכון: הניתוח שלי לסרט), אבל בכל זאת: כמה דברים מענינים על הסרט החדש של דיסני. שמנסה ללכת בין הטיפות הפוסטמודרניות ולעסוק באגדות בלי להיות פתטי. הצליח להם? עדיין לא יודע.

אז על הארט של הסרט אפשר להסתכל פה (אתר נהדר עם עוד המון עיצובים של דיסני) ופה. מדובר שם על השפעות מרמברנדט, רואים, לא?





שימו לב. זו תמונה מיוחדת. הרבה פעמים בסרטי תלת מימד מתיחסים לדמויות כמו לבובות. גושי חומר. מה שתואם את המבנה הבסיסי של המסה הממוחשבת. והנה פה יש נסיון (לא ראשון אך משמעותי) ליישם גישה של אנימציה קלאסית בתלת: התיחסות דינמית לדמות. לברוא אותה מחדש כל פריים.

עבודת סטוריבורדינג





ולסיום: הגרסה של ביאליק לאגדה. שמסבירה אחת ולתמיד למה הורים כולאים את בנותיהם במגדלים, ועל כך בפעם אחרת:


אַגָּדַת שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה ח"נ ביאליק (נֹסַח אֶחָד) א בַּת חֲמוּדוֹת יְפֵהפִיָּה הָיְתָה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר אֵין בְּכֹל-הָאָרֶץ מָשְׁלָהּ, וַיֶּאֱהָבֶנָּה הַמֶּלֶך כְּנַפְשׁוֹ, וַיִּצְרֶנָּה כְּבָבַת עֵינוֹ, וְהַנַּעֲרָה נִפְלָה וְזָרָה מֵעוֹדָהּ בִּדְרָכֶיהָ מִכָּל- בְּנוֹתג…

מיומנו של סבא יהודה

אנימציה לזכר סבי, יהודה הראל שחוגג יום הולדת 100. אנימציה לקטעים מתוך יומנו האישי, העוסקים בדייטים שלו עם סבתא שלי, עליזה. עוד מיומניו ניתן לקרוא כאן.

פוליטיקה ואנימציה. או: כשלים בתקשורת.

רציתי להעלות שני נושאים כאובים שאולי שזורים זה בזה: הראשון הוא למה אין תעשיית אנימציה אמנותית בארץ. השני הוא העיסוק בנושאים פוליטיים באנימציה. שני העניינים נוגעים לקשר שבין היוצר, האנימטור במקרה הזה, והקהל שלו.
בשנים האחרונות נעשו מספר סרטי אנימציה בנושאים "אקטואלים". אני שם את זה במרכאות כי הסרטים ניסו בכוח למשוך את הפוליטי אל הפואטי. אולי משום שזה בא לחפות על חוסר אמירה ואולי בגללההילה האמנותית שיש ליצירה כזאת. אנימציה מטבעה ובייחוד בסרטים הקצרים, מיטיבה לעשות שימוש בדימויים מופשטים, כלליים, סימבוליים (ראו הסרט המקסים "אב וביתו") אבל הפשטה כזאת דורשת דיוק רב. וזה די ההפך ממה שקורה כאן.
גילוי נאות: אינני מצביע מרצ, עבדתי קצת ב"ואלס עם באשיר", אחד מיוצרי הסרטים שאני מציג פה הוא חבר ללימודים בבצלאל, אחד אחר עצבן אותי אתמול כשהאשים בפייסבוק את החרדים בשריפה בכרמל (טיעון שיכול להיות לגיטימי בכל יום אחר, אם לא היה רווי ומלבה שנאה).

הסרט הראשון: פטריוט. מאת רועי עידן. ישראל.

הסרט נעשה במימון מפעל הפיס. מפעל הפיס עשה מעין מכרז למימון סרט אנימציה קצר בנושא ישראל…

פפריקה בעולמות וירטואלים

סאטושי קון, יוצר אנימה נפטר השנה. זה הפתיח לאחד מסרטיו האחרונים. "פפריקה" (2006). סרט הזוי על יכולת להכנס ולצאת מחלומות (נשמע מוכר?). כן, זה נושא טרנדי מאוד, אבל נראה שליפנים זה מאוד טבעי המעברים האלה מהעולם הוירטואלי למציאות ובחזרה. הפתיח, שהוא אחד הדברים היפים בסרט, מצליח להעביר בדקה אחת את המשמעות של זהות גמישה, חצי וירטואלית חצי אנושית, ניידת, מגוונת ונזילה. תהנו.

רישום 'מגנוליה'

רישום שנעשה תוך כדי צפייה בסרט בפעם השלושים. הסצינות האהובות עליי.

פלונטר- קטע אנימציה מוצלח.

טוב, אז שמעתי ביקורות טובות ושמעתי ביקורות איומות על הסרט החדש של דיסני "פלונטר". אני חושב שהקטע הזה שייך לצד של ה"טובות".
מצאתי במקור בבלוג אנימציה נחמד אחר http://www.speakingofanimation.com   (אנגלית)

פו הדוב חוזר ולא בתלת!

האמת שהחדשות הן לא זה שהסרט מצויר ולא במחשב אלא הגישה. הרי כל הסרטים של פו, סרט טיגר, סרט חזרזיר היו בקלאסית אבל הם היו פרודיה על המקור. שלושת הסרטים הראשונים של פו, שנעשו בתקופתו של דיסני היו יצירות מופת. אחת מהן זכתה באוסקר אפילו. אז מה חדש פה? שיש פה לב, כך זה נראה, ולא אייקון של לב. לא קיטש.

מקווה לא להתאכזב...

מחוות תנועה לאנימציה

על מגנוליה ומחוברים

אחת הטענות הקיימות כלפי הדתיות באשר היא, הינה שהדת תמיד תהיה סיפור שמלבישים על המציאות. נזכרתי בזה בגלל שבראיון של דורון צברי, במאי "מחוברים", הוא אמר שהוא חיפש גרנד-פינאלה לסדרה. משהו קטסטרופלי שבא. כמו ב"מגנוליה", כמו ב"יהודי טוב" של האחים כהן. זה היה מפתיע כי "מחוברים" חוגגת את החיים כפי שהם. תעודיות ואוטנטיות. אלא ש"מחוברים", ככל יצירה תעודית, גם היא מחפשת את ה"סיפור" שמאחורי האוסף האינסופי של האפיזודות הקרויות חיים. וסיפור, צריך סוף. כי זו המשמעות של נתינת משמעות למשהו: ליצור בו רצף שמוביל לאנשהו.

מה שהכי מוזר היה, ואני מדבר על הפרק האחרון אותו ראיתי בגרסת הבמאי, שהצורך לספר סיפור ולביים סוף הביא את היוצרים לזייף באקורד הסיום: השמיים נפתחים באור גדול, קטסטרופה או גאולה מגיעים לעולם. אבל מה היה בסדרה ממש לפני זה? יום כיפור. הדמויות, או לפחות רובן, מצאו עצמן באיזשהו דיאלוג עם אלוהים, בדרכן שלהן. זה היה הסוף. זה המקום שבו הדמויות מוצאות קשר למשהו עליון בתוך החיים שלהן. ללא אור גדול, ללא חייזרים וצפרדעים. באופן פרדוכסלי המצ…

ראש חודש כסליו וההתחממות הגלובלית.

עבודה שעשיתי לאתר "כיפה", לראש חודש כסליו.

PLANET EARTH IS BLUE AND THERE IS NOTHING I CAN DO

סרטי בוגרים 2010 אנימציה

טוב.. אז אמנם לא ראיתי את כולם. אבל יש פה כמה שהרמה שלהם מאוד גבוהה. אני זוכר שבביקורות על סרטי הגמר לפני 4 שנים אמרו לנו שעצם זה שמבקרים אותנו על הסיפור והמבע הקולנועי זה סימן טוב. כי זה אומר שהבסיס הטכני, של סרט עם רצף ויזואלי, קיים בסרטים. וזה ממש לא מובן מאליו. אז הנה שלושה סרטים מיוחדים ונהדרים. ואחד ממש ישן.
הראשון סרט זורם ויפהפה על מחלה קשה (סתם, הסרט מעט אובר דרמטי..) מינימליסטי ומדויק. בעיקר אהבתי את הסוף.



הסרט השני של ערן היללי, עשוי יפה ומעוצב מאוד יפה. הסיפור לא מובן (הסבירו לי אותו, זה לא ממש עוזר)
דווקא כשהוא נמנע מנרטיבים יוצאים לו דברים יותר טובים. אבל בהחלט שווה לראות. גם בגלל הפסקול.


הסרט השלישי, וההזוי שבהם, מדכיר סרטים קלאסיים של ריאן לרקין (שעשו עליו סרט תיעודי יפהפה וזוכה אוסקר) ומפתיע בדימויים שלו. גם הנושא המורכב של להיות ביסקסואל וחוזר בתשובה הוא חומר גלם דרמטי לא רע. מה שמעלה את השאלה, האם יש הומוסקסואל דתי שלא עשה על זה סרט? לא יודע. סרט מצוין. מענין אותי למה דימויי המפלצות השתרבבו לסרט. עדיין לא פיענחתי את התפקיד שלהם כדימוי למהלך הנפשי של היוצר.  בכל מק…

עזאזל - סרט גמר באנימציה והיערות שוליים.

סרט הגמר שלי במחלקה לאנימציה בבצלאל עוסק ביום הזה, ביום כיפור. עולם הדימויים שממנו נובע הסרט הוא זר לרוב האנשים שאני מכיר. גם אלו שבקיאים בניואנסים של הטקסים הדתיים לא הצליחו (ובאשמתי) לפענח את המשמעות של הסרט. כך שכדי להבין אותו יש צורך בהברה של העולם הזה, ואת העולם שלי שמתבטא בעלילה.

<p><p><br><br><br><br><br><br><br><br><br&…

"התחלה" - הסביבון כמטאפורה בסרטו של כריסטופר נולאן..

*מכיל ספוילרים*
הסרט הזה מלווה אותי מאז שראיתי אותו והוא קשור בהרבה נושאים אבל רציתי להתייחס לאחד: הסביבון.
לכאורה כל חפץ יכול לשמש כטוטאם, כאביזר שמוכיח שאתה נמצא בחלום אבל הסביבון הוא שונה. קודם כל: כי הוא לעולם לא מוכיח את זה. כלומר: גם סביבון שמסתובב שנים יכול פתאום ליפול, ואז הוא לעולם לא מוכיח ערות. הוא מצב של תנועה, ספק תמידי.  ברור שזה מה שמאפשר את סצינת הסיום הסרט, אבל יש פה מימד רגשי ומטאפורי: הסוף של הסרט בכוונה נשאר פתוח. החלוקה המיינסטרימית בין חלום למציאות היא שעומדת למבחן.השאלה אינה מתי אתה ער אלא מה המשמעות של להיות ער. מהי מציאות?
אני חושב שזו שאלה מהותית כשאנו באים לעסוק באמנות. האם האמנות משפיעה על המציאות? האם זה באמת משנה? האם יש גבול בין אמנות למציאות, בין עולם פנימי לעולם חיצוני?
אלה השאלות שהסרט עוסק בהן. ומי שמנסה להתעסק בשאלה האם הוא מתעורר בסוף או לא, זה כמו לשאול "איך פיטר פן עף?", זו שאלה שמתעקשת לא להקשיב לסרט.

לדעתי הסרט מספק תשובות. או לפחות כיווני חשיבה.
לגיבור יש שני נושאים לא פתורים בחייו: אשתו המתה והילדים שעזב.
שניהם דורשים פתרון. אבל הם ש…

עיניים צהובות איומות בשקרים לבנים קטנים

באתר ISSUU שמאפשר תצוגת מגזינים באינטרנט יש מגזין קולנוע מעוצב שכל פעם מתמקד בסרט אחר. וקוראים לו: שקרים לבנים קטנים. little white lies. הגליון האהוב עליי עוסק בארץ יצורי הפרא, הסרט של ספייק ג'ונז שיצא השנה.




רק לאחרונה הבנתי את הסרט: הבית שנהרס הוא מוטיב חוזר. ומשום מה, כמה טפשי מצידי, לא קישרתי את זה לכך שאין למקס אבא. לא מדברים שם על האב החסר. שאולי מת ואולי עזב. אבל מההתנהלות של מקס בארץ יצורי הפרא אנחנו מבינים שמישהו הבטיח גם לו "בית" ושכולם ישנו ביחד. ושגם אצלו משהו השתבש עד שהוא הבין שמאחורי ההבטחות האלה לא עומד קוסם או מלך. אלא אדם רגיל עם חולשות. אני חושב שפספסתי את כל זה כי אני רגיל מסרטי אנימציה ליתמות. כולם שם יתומים תמיד! משלגיה עד בת הים הקטנה, מדמבו ועד אלדין. לכולם אין אב או אין אם או שניהם. כך שזה היה נראה לי טבעי שסרט פנטזיה יכיל גיבור יתום. אבל אולי זה מה ששונה פה. הסרט הזה הוא לא סרט פנטזיה. אין בו שום דבר פנטסטי. אחוזי הגירושים והורות החד-הורית יוצרים כמויות של ילדים שגדלים לבית חסר. עצוב. אני חושב שעליהם הסרט.



כמו כן. "עיניים צהובות איומות&qu…

שבחי יזהר

סיפורי חסידים ליומולדת שנתיים של הבן שלי

החיים מפלסטיק וגומי! על צעצוע של סיפור 3.

צעצוע של סיפור 3.
איזה סרט נהדר. כבר הרבה זמן לא לקחתי איתי סרט כדי שיתעכל כמה ימים ואז לאט לאט האסימונים מתחילים ליפול. כמו שיאיר רווה כתב כאן, הסרט נגע להרבה אנשים אבל ה"למה" מגיע מאוחר יותר. אולי בעיקר כי זה לא סרט קל, על גבול המפחיד. גן ילדים מעולם לא היה נראה נורא כל כך.

הייתי רוצה לנסות להאיר את נקודת המבט שלי על הסרט (או הטריולוגיה) מתוך היתרון המסוים, שרלוונטי פה, שגם אני כמו יוצרי הסרט, גבר ואנימטור (לאו דווקא בסדר הזה).

בצעצוע של סיפור אין כמעט סיפורי אהבה. יש סיפור אחווה ואפילו אחוות גברים. (אולי זה מוצדק כשהילד הוא זכר, ולכן דמויות נשיות ננטשות במהלך העלילה על חשבון הדמויות הגבריות והטום-בויאיות) ועם זה יש חיפוש תמידי אחרי משמעות החיים. החיים דייקא. כי בשלב הראשוני, המתח הבסיסי הוא בהכרה כי לצעצועים אין באמת חיים. ג'סי מסבירה את זה יפה.


הם יודעים שהם לא "חיים". נתעלם לרגע מהיכולת לזוז, בשורש, ברור שהחיות שלהם חייבת להיות מואצלת. ולכן, להיות נשכח, "צעצוע אבוד" או מוחלף, זהו סוג של מוות. אז מהם חיים? בוויתור של באז על עולמו הדמיוני הוא לא מ…

קטע מסרטו הבא של סילוון שומט "הקוסם"

היוצר של שלישיית בלוויל. אמנם בזמן האחרון מרוב טריילרים ופרומואים, עד שאתה רואה את הסרט כבר אתה יודע הכל. ובכל זאת, הסצינה הזו רגשה אותי. אני לא בטוח אבל כנראה שמדובר בתחילת השימוש בנורות חשמל. אני צודק?

זו תקופה נפלאה להיות בה אנימטור

נכון, אין כסף.
ונכון, שרוב העבודה, בעיקר בארץ, היא לפרסומות או להופ (שזה לא תמיד רע).
אבל ממתי נהיה אפשרי לכל אנימטור זב חוטם ליצור אנימציה עצמאית בזמנו החופשי בעזרת מחשב ביתי?
ולצרוך אנימציה עדכנית מהעולם בלי לחכות לפסטיבל אנימציה תל אביבי פעם בשנה?
וכמובן, לפרסם את העבודות שלו? שלא לדבר שעצם הפורמט של סרטי אנימציה קצרים הוא משהו שקשה היה לשווק בכלל עד הDVD וyoutube. מי היה קונה קלטת של אסופת סרטי אנימציה בוידאו? לא הרבה אנשים. וזה עוד בלי לדבר על האינטרנט, והסלולרי, וההשתלטות של עולמות וירטואלים ושחקנים שלא באמת קיימים על המסך הגדול.

זה לא שאין פה קטצ'. יש. התעשיה התובענית והתחרות לא ממש משאירה כוחות וכסף לאנשים ליצור יצירות יותר מעמיקות או נסיוניות. והזמינות של אנימציה זולה, הן בתוכן והן בצורה, דוחקת עוד יותר את רגליה של אנימציה קלאסית במובן של נתינת הכבוד לתנועה. אבל כמו הרבה דברים אחרים בתקופה זו, חווינו קפיצה ברמת הכלים, לא ברמת התוכן. כל אחד יכול לומר את דברו אבל... מה הוא רוצה להגיד בעצם?
לפעמים אני חושב על כמויות האנימטורים בשקל שיש בעולם השלישי. זה מעציב אותי אבל גם מנחם…

ברוכים הבאים

אני יוני שלמון, ואני אנימטור. למדתי בבצלאל במחלקה לאנימציה ובינתיים אני מתפרנס מזה. אני גם חבר בקבוצת "ארמדיל", יוצרים דתיים שמתקיפים נושאים פעם במה חודשים.מזויות קריאייטיביות. אפשר לראות עבודות שם, ואת שלי במרוכז פה.
אני מתכווןלכתוב בעיקר על אנימציה, איור וקומיקס, להביא סרטים שאני אוהב וקישורים לעבודות ואתרים יפים, לנתח יצירות ולהעלות סקיצות שלי.
וחוץ מזה גם קצת לכתוב על דברים אחרים.
סופשבוע נעים שיהיה.

רבולבר - REVOLVER

סרט אנימציה ישן ומיוחד. הוא בנוי מאוסף של לופים אנימטיביים שלכאורה אין ביניהם קשר סיפורי. אבל לאט לאט נבנה שם סיפור. המוטיבים נאספים והמתח.. כמו פלאש בקים על ערש המוות.
כשהסרט הוצג הוא גם הוצג במוזיאון לאמנות כשכל לופ מוצג על מסך אחר. חיפשתי אותו שנים והנה הוא עלה.
הזוי, אך מצויין. תהנו.


באותו נושא, זו עבודה שכתבתי בבצלאל, היא מנתחת את הסרט על פי לאקאן. למיטיבי לכת בלבד:

Open publication - Free publishing - More animation

אליס וברטון : אהבה ומלחמה.

טוב, אני חושב שבלתי אפשרי לומר שהסרט החדש של ברטון הוא מוצלח. ולא על זה רציתי לכתוב, ישנם שלושה מאמרי ביקורת מוצלחים בידיעות שעשו את זה טוב ממני.הנסיון הבסיסי שמאחורי הסרט כולל שני דברים: ליצוק עלילה לסיפור המקורי ולעשות את הסרט "טים ברטוני".
הטענה המרכזית נגד מה שקרה בסרט הוא המעבר מעולם הזוי של אוסף אינדיבידואלים שרוטים לעולם של טובים ורעים עם מאבק ונבואה וגיבורה פמיניסטית. ואכן, קשה לספר סיפור בלי זה. ועדיין, האם היה ניתן להשאיר את הקסם המקורי ועדיין לשמר מהלך עלילתי כלשהו? התשובה קיימת כבר בספר עצמו. ואני ניסיתי לחשוב איך אפשר היה להפך את אליס לסרט עלילתי ברוח היצירה המקורית. בספר הראשון "אליס בארץ הפלאות" יש קלפים אבל אין משחק. בספר השני יש כלי שח וגם יש משחק שח. גם אליס עצמה משתנה מדמות מבולבלת ומטורטרת בספר הראשון לדמות מכוונת מטרה ותקיפה יותר בספר השני.
מבחינת מסר ניתן היה לעסוק באמת במהותו של השגעון. טים ברטון ניסה להציג חשיבה מקורית ונועזת כ"שיגעון". אבל זוהי הקטנה של המושג. מה שבאמת הפך את הדמויות המשוגעות למגוחכות ולא באמת ל"מ…