אנימציה ויראלית: לי להב


מודה, יש עולמות שזרים לי.
אני לא צרכן טלויזיה מי יודע מה ותרבות ה-Fanboys\Fangirls אינה חלק מעולמי התרבותי. אבל מסתבר שיש עולם שלם שם בחוץ שמנהל מערכת יחסים עם עולם התוכן אותו הוא צורך בהקפים שלא היו אפשריים עד כניסת הרשתות החברתיות ויוטיוב. היכולת להגיב במלל אוהד או ביקורתי, בתמונה ובכל צורה של אחרת של מחווה יצרה עולמות תוכן של חובבים שכפי שתראו אינם בהכרח חובבניים.
בנישה הזו נמצאת לי להב. אנימטורית ישראלית בוגרת בצלאל שיוצרת סרטונים שמנהלים דיאלוג עם תרבות פופולרית. הסרטים שלה גם הם מאוד פופולרים וזוכים למאות אלפי צפיות ברחבי העולם.
אז אני חב תודה אישית ללי, שפתחה לי צוהר לעולם הזה, שחייבים להודות שהוא מאוד חמוד.
***

הנה אחד החביבים שבהם, שגם יש לי מושג על מה הוא מדבר: "כוח המשיכה" ב-60 שניות.


וזה סרטון נהדר שעשתה לי לבעלה, בו היא עושה מחווה לכל הסדרות האהובות עליו:


מועדון המעריצות:


למה אסור לראות סדרות עם שרלוק (זהירות! ספוילרים!)


ועוד:

הנה כמה שאלות\תשובות עם לי:

Q: מאיפה זה בא לך? את עושה הכל בעצמך?
A: אני עושה הכל פרט לרקעים עליהם בדרך כלל אחראי תום טרגר, ומדי פעם ענבל אוחיון, ומדי פעם הוא וגם אורן מנדזיצקי עוזרים לי בכתיבה
הרבה זמן רציתי ליצור מערכונים קצרים שעוסקים בתרבות פופ או בתרבות מעריצים, והראשון שעשיתי נתן לי את המוטיבציה להמשיך ולעשות. הרעיונות הם לפעמים דברים שחשבתי עליהם זמן רב ורציתי לעשות, התייחסות לסדרה/סרט חדשים, או שילובים שמצחיק אותי לחשוב שעלולים לעבוד. אני משתדלת לעשות דברים שאני בעצמי כמעריצה הייתי רוצה לראות.

Q: מה היצירה ה"אישית" שלך ואיך את מתייחסת לעבודות הפופולריות ?
A: תמיד התעניינתי בתרבות פופ עכשווית ותרבות מעריצים וגיקים, והיצירה החביבה עליי תמיד הייתה באיזור תחום הזה. אם אלה קומיקסים הומוריסטים על הנושא או פאנארט (fanart)- אמנות שמבוססת על יצירות קיימות. יש הנחה מסוימת שיצירה כזו היא פחות אישית, מלאכותית או מתפשרת ובעיניי זה מאוד לא מדויק. זאת תמיד הייתה צורת הביטוי שלי ואני מרגישה הכי שמחה ופועלת בסביבתה.
במידה מסוימת אני רואה את סרטוני fangirl שלי כקצת יותר אישיים כי אני מנסה דרכם להעביר רעיונות מסוימים ולשבור סטיגמות לגבי קהל היעד שצורך את התרבות. התגובות גם מרגשות יותר, באחד הסרטונים האחרונים עירבתי דמות נשית עם חיג'אב וקיבלתי עשרות תגובות מצעירות מוסלמיות גיקיות שהודו לי כי הן צמאות לייצוג
כך או כך מדי פעם אני מאיירת דברים מהחיים, בעיקר בטון הומוריסטי כמובן. למשל ההתמכרות האחרונה שלי לדוריטוס או קומיקסים עליי ועל בעלי - http://www.facebook.com/LeighAndOren
Q: מה הולך למגירה, לסקיצות? מה פחות מעובד?
A: אין לי ממש מגירה, אני משתדלת לפרסם את רוב השטויות שאני עושה גם אם אלה סקיצות, או איורים קטנים ומטופשים אם לא ליוטיוב או לפייסבוק אז לטמבלר (doodleigh.tumblr.com). תמיד יהיה מישהו שעלול לחבב או להתרגש וזה אימון של חשיפה. רוב הדברים שלא נחשפים הם רעיונות שלא הצליחו להתפתח או איורים שלא הצלחתי ליצור כמו שרציתי

Q: איך עובדת האינטרקציה עם הקהל?
A: מתגמלת! תמיד כיף לראות כשאוהבים את מה שאתה עושה, ועוד יותר אם זה נוגע בהם באופן אישי ויש הזדהות. כמו שאמרתי מקודם, הרבה אנשים צמאים לייצוג מסוים וכשהם מרגישים שאני מספקת להם את זה, זה בכנות מרגש ולא צפוי. אני משתדלת להיות בקשר תמידי עם הקהל. אם דרך הטמבלר, פייסבוק או הדף של היוטיוב בפייסבוק

Q: מה המשמעות של ההצלחה בעולם ויראלי של תכנים חינמיים?
A: תגמול מיידי של תגובות! ובמקרה הטוב גם חשיפה רבה- בזכות הערוץ קיבלתי הצעות עבודה מעניינות וכיפיות ויצרתי קשרים מגניבים ושיתופי פעולה עם אמנים ויוטיוברים אחרים מסביב לעולם. מגניב!
שכחתי לציין אגב, את הקולות לדמויות הנשיות בכל הסרטונים שלי אני עושה, ותום טרגר עושה את כל קולות הגברים (למעט יוצאי דופן)



ולמתעניינים, סרטון על FANART מבית PBS:


הפייסבוק של לי https://www.facebook.com/LeighLahavStuff

תגובות