סיכום אישי של אנימיקס

זהו! פסטיבל אנימיקס ה-13 הסתיים והנה כמה מילות סיכום.
אני נהניתי מאוד. פעם ראשונה שלא חששתי ממינגלינג ויצא לי לפגוש אנשים נהדרים: חלקם חברים טובים, חלקם קולגות ומרצים, חלקם חדשים לי, חלקם הכרתי וירטואלית וחלקם הכירו אותי וירטואלית. אפילו קיבלתי תגית "תקשורת". למה? כי אני בלוגר. התקבלתי למועדון סוף-סוף.

אתחיל מהסוף ואסיים בהתחלה: הייתי אתמול בסרט הנעילה של הפסטיבל, "מטוסים" של דיסני, עם הבן שלי.
חלטורה. ישר לDVD. מצטער. נמשיך.
(המשך בפנים)

אסיף 2013

בכנס אסיף הוצגו הסרטים הישראלים הנבחרים של השנה החולפת.
בקטגוריית הסטודנטים התמודדו חמישה סרטים מצויינים. שניים מתוכם זכו בצל"ש ושניים בפרסים.
בציון לשבח זכו "Reflections" של בשמת אגיוף ואלון זיו (שהיה נחמד גם לפגוש) מבצלאל. זהו סרט מאוד מקצועי, מאוד מהנה ומאוד אוניברסלי. בצל"ש זכה גם "קפה בבל" החכם ומסוגנן של מיכל רבינוביץ', דפנה בן עמי ויעל עוזסיני. בפרסים זכו "YES\NO" המצויין של עופר וינטר מבצלאל (תקש"ח) ובמקום הראשון "Slipping away" של עדי ברודסלי מבית הספר לתאטרון חזותי בירושלים (תודו שלא ידעתם שעושים שם אנימציה. אני לא ידעתי). בנוסף התמודד הסרט האהוב עליי "The package" של דריה סימקין וויטלי מגדליץ מויצו חיפה.
ברכות לזוכים ובכלל לבוגרים הטריים. מעכשיו אתם אנימטורים!

כבר פרטתי על תהליך השיפוט והבחירה של הזוכים. אני מאוד שמח על התוצאה. אני חושב שהחמישייה הפותחת הייתה טובה מאוד ומגוונת מאוד ואני חושב שהסרט הזוכה הוא נהדר, מדוייק ועוצמתי. כשהוא יעלה אני אשתפך עליו איפה שצריך (כולו!) ואסתייג איפה שלא (המצמוצים האלה...). אם אתם רוצים אתם יכולים לצפות בו בYNET. אני מחכה שהוא והשאר יעלו לרשת באופן מסודר ובאיכות גבוהה על ידי היוצרים. אני חושב שהתנאים של הצפייה בסרט משפיעים על איכות הצפייה וגם נותנים כבוד ליצירה. חלק מהסרטים כבר עלו ואשתף אותם בקרוב.

reflections

YES\NO

slipping away הזוכה בסרטי סטודנטים

קפה בבל

 הרבה שנים כבר לא הייתי ב"אסיף" ואני חייב לומר שהפעם התוכנית הייתה איכותית, קצרה, נטולת תקלות כמעט ומגוונת. ערבוב הקטגוריות עבד יפה לדעתי ולדעת אחרים לא. הקטגוריות הלא סטודנטיאליות היו פחות מרגשות לדעתי. היצירה העצמאית בארץ אינה קיימת כמעט ואני מקווה שאני לא פוגע באיש. בקטגוריה זו זכו במקום השני יסכה מאיו ומעיין צוריאל שעשו לבית אביחי סרט נהדר בשם "תורנות שמירה" על פי זכרונות של אהוד בנאי ובקריינותו וגם אבי עופר זכה איתן במקום השני על הסרטון שעשה לתחרות של פסטיבל אנסי שם זכה במקום ראשון(!) והצגתי בבלוג בעבר. ניר וגלי המצויינים זכו בצל"ש ובטח עוד שנתיים יזכו בפרס על מפעל חיים.

אז מי זכה במקום הראשון לסרט עצמאי? הו! סוגיה רגישה מבחינתי. אורי ומיכל קרנות על סרטם Hollowland מבית NFB. והריהו לפניכם (תודה לניר פילוסוף על הלינק):


 כמה מילים על היוצרים והסרט (הנה זה בא. קח נשימה עמוקה. מקווה שזה יצא לגופו של עניין ולא לגופו של אדם שאיני מכיר אישית).
את הסרטים של אורי ומיכל אני מכיר כבר מאז שהם היו תרגילים בבצלאל. מאז ומעולם הם היו עשויים נהדר מבחינה טכנית ועסקו בחומרים קשים. הסרט הראשון שראיתי היה "אבינו מלכנו" שם חבורת יהודים רומסים אחד את השני במאבק לטפס במעלות הקדושה השמיימה. סרט הגמר הנהדר "ברווזים" תאר את מעגל הדמים שבו צייד נעשה ניצוד כסיפור אוניברסלי וסימבולי. אבל מאז נחשפתי לכמה סרטים שנופלים לקלישאת ה"עוכרי ישראל". אלה סרטים אנטי-ישראלים בוטים וחד מימדיים. הבעיה שלי איתם אינה שהם "שמאלנים" אלא ש:1. אני לא מרגיש שיש בהם אמת אמנותית (הכוונה שלי היא שהמטאפורה מנצחת את המציאות) ו-2. מבחינתי הם פונים לקהל אירופי ולא לקהל ישראלי. זוהי לא ביקורת אלא השמצה פרועה במסווה של אמנות. פרופגנדה שעושה דה-הומניזציה לישראליות. מדי פעם אני מתלוצץ שהסרטים הם אכן סרטי "קרנות". כי נושאים אנטי-ישראלים הם פייבוריטים של קרנות ארופאיות. כמו שאמרתי זו קלישאה. ואולי גם אני קלישאה...
המקרה של "הולולנד" שונה. אמנם הבנתי ש"הולולנד" הוא משחק מילים על "הולילנד" (ארץ חלולה - ארץ קדושה) אבל מהטריילר נולדה בי התקווה שהפעם הם עשו סרט שונה. ואז קראתי בבלוג "סריטה" שאינו חשוד בימניות יתר את הטקסט הבא:

""הולולנד" של מיכל ואורי קרנות נהנה מטכניקות אנימציה מרהיבות וסבל מסיפור שהריח לי חזק מדי משנאת ישראל, כך שפשוט לא הצלחתי להנות ממנו. אבל יכול להיות שהפרשנות שלי הייתה מוטעית, שכן הסרט רק רמז ולא אמר במפורש שהוא אכן מדבר על זוג עולים חדשים המחפשים לעצמם בית בישראל."

זה מאוד הפתיע אותי כי זה היה נשמע עוד יותר "חמור" מהסרטים הקודמים,שמישהו לא יהנה מהסרט הזה כי הוא מריח מ"שנאת ישראל"? אז צפיתי בסרט ואני מאוד לא אובייקטיבי לגביו. הוא עשוי מצויין טכנית, זה ברור. רגשית הוא לא עבד עליי אבל לא ראיתי בו מסמך אנטי-ישראלי מובהק. מי שישב לידי אמר שאני תמים ושברור שמדובר בישראל. באסה.

רק אחרי יום התעוררה אצלי פרשנות חדשה שנובעת מסצינת הסיום.
בסצינת הסיום אנחנו רואים עזיבה. ברוב המקרים של עלייה ארצה שלא מצליחה הסוף הוא קמילה איטית פה, בארץ המובטחת שהכזיבה ולא חסרים מקרים כאלה. זה אפילו סוף מדכא יותר מהסוף של העזיבה. אבל אורי ומיכל מתארים לנו זוג עם ילד שנפלט וחי באמבטיה באוקינוס כי אין לו בית. הם לא עזבו כי היה להם רע (והיה להם רע!) אלא כי הם נהנים ממעמד הפליטות! כמו הפלסטינים שיושבים שנים בירדן, בסוריה ובלבנון במחנות פליטים וחולמים להגיע לחיפה ויפו כך אורי ומיכל עשו סרט על עצמם! על אנשים שמעמד הפליטות הנצחי והמדומה משמר בהם את היכולת לבכות על אותה אוטופיה שאינה קיימת. ועם זאת, במסווה של אובדן בית, בעצם לייצר עצמם תדמית קוסמופוליטית. אולי זו פרשנות מופרכת אבל היא בהחלט יכולה להסביר כמה דברים.

 זהו. חוץ מזה היו עוד זוכים בינהם צחי פרבר שקיבל מקרן רבינוביץ 50,000 שקל לפיתוח תסריט לסרט ארוך, שרון גזית על אנימציה מסחרית ואורי טור על קליפ נהדר. מי שרוצה פירוט מלא בבלוג של טל לוטן.

יום העיון לאנימטורים

יום העיון הוא יוזמה מבורכת אבל הייתה לי הרגשה שלא הייתה מספיק הענות של הקהל וחבל. אני הייתי בשתי הרצאות במסגרת היום. האחת עסקה בעבודה על "כנס העתידנים" ובעיקר תהליך הפיתוח האמנותי. על העיצוב ניצח דוד פולונסקי ועל האנימציה יוני גודמן. הוצגה שם שרשרת של החלטות שהובילה לגיבוש סגנון עיצובי מסויים שמושפע מסרטי האנימציה הישנים של האחים פליישר ושלישיית בלוויל. יוני תאר גם איך התקבלה ההחלטה לעבור לאנימציה קלאסית במקום קאטאאוט בסגנון "ואלס עם באשיר" בעקבות הנסיון האנימטיבי שנעשה והתברר כלא מוצלח מספיק. מעורר מחשבה מאוד.

ההרצאה השניה הייתה של מנהל בית הספר לאנימציה "The animation workshop" בדנמרק, מורטן טורנינג. זה היה מעניין בעיקר כי הוא הציג תפיסה מורכבת של בית ספר לאנימציה. מבחינתו תפקיד בית הספר הוא קודם כל הקניית כישורים מקצועיים ודגש על יכולת האנימטורים לממש את חזון הבמאי. התלמידים לא רק שפועלים תמיד בשיתופי פעולה אלא גם נחשפים להמון יוצרים מכל העולם שמגיעים לבית הספר בזרם קבוע ומעבירים בו סדנאות. סביב בית הספר מתנהלים גם כ-20 סטודיואים לאנימציה במגוון טכניקות כשהמטרה אינה רק מוכוונות ל"שוק המקצועי" אלא גם הקניית כלים יצירתיים בפניה לשוק. כלומר, לא להסתפק בלהיות אנימטור יצירתי אלא גם אנימטור שמנהל קריירה יצירתית.

עיקר ההרצאה עסקה בשאלת הפרנסה מאנימציה. אהבתי לראות אדם שמנהל בית ספר לאנימציה ולא מדבר רק על אמנות ויצירה אישית. הוא דיבר על סרטונים לעיתונות דיגיטלית שממחישים ארועים חדשותיים, הוא דיבר על חיבורים עם יוצרים דוקומנטרים כדי להמחיש סיטואציות שאין להן תיעוד. הוא דיבר על אנימציה להמחשה רפואית. הם ממש מעודדים "אנימציה פונקציונלית" וחוקרים את ההתפתחויות של האנימציה הפונקציונלית למען התלמידים. הוא הציג שני סרטים חביבים. הסרט שאני דברתי עליו בהרצאה שלי גם הוא מבית הספר הזה ושמו "התגמול". כן, כבר חפרתי עליו פה. וגם פה.
Trainbombing הוא סרט סטודנטים משם, שגם הפך למשחק אפליקציה שמביא ליוצריו 2 מליון יורו בחודש.
אז יש כסף באנימציה?

ההרצאה שלי על "אנימציה ואינטרנט"

ההרצאה שלי התקיימה ביום ראשון. מעטים הגיעו לצערי אבל היה חמים ואינטימי. ההרצאה עסקה בנושא "אינטרנט ואנימציה". מדובר בנושא רחב מאוד ולכן התמקדתי ביחסי הגומלין בין האנימטור, הקהל והמרשתת. הצגתי דרכים להשתמש ברשת להפצת סרטים וליצירת קהל, מימון רשת, דרכים להרויח כסף מאנימציה ואיך הרשת משפיעה על השפה האנימטיבית קולנועית. ואולי הכי חשוב: איפה הרשת יצרה שפה חדשה, ביקושים חדשים וצרכים מיוחדים. מתחת לפני השטח עלתה השאלה האם נוכל לייצר פה קהילה. האם באמת נוכל לתת אמון בין אנימטור לאנימטור ובין האנימטור לקהל. אמון כזה שיוביל להרחבת שיתופי הפעולה וזרימת המידע המקצועי.

מהתגובות מהקהל היה נראה שיש לכך ביקוש ואני בהחלט מברר כיוונים שבהם אולי נצליח לפתח מסגרות שיתרמו לקידום הרעיונות השונים, בלי קשר לתרומתו של איגוד האנימציה המבורך.
מצחיק שבהרצאה דברתי על חבורת היוצרים Late night work club שהם התאגדות אנימטורים עצמאיים מרתקת. דברתי על כך שהפרוייקט שלהם אמור היה להיות מופץ ברשת כבר לפני חצי שנה ועדיין לא יצא. בתזמון מושלם, יום לאחר ההרצאה הם יצאו בהודעה על תאריך היציאה בשלישי לספטמבר! יש למה לחכות!


אז זהו. פספסתי המון תוכניות. ובעיקר פספסתי את ארנסט וסלסטין ששמעתי שהוא סרט נהדר. חבל מאוד. את "הלקחנים" של ג'יבלי אפשר למצוא בקולנוע הקרוב לביתכם. זהו. עכשיו תורכם לספר חוויות. :)

רציתי להגיד תודה ל:צביקה אורן, המורה המיתולוגי שלי מגיל 12 שעולם האנימציה הישראלי יקר לליבו עד מאוד. לדודו שליטא שהזמין אותי להרצות. לשותפיי לשיפוט בתחרות סטודנטים: אבי עופר, יונתן צור, ענת קוסטי ואולגה גולצר. לנוני טל לגלית ולגילת מהפקת הפסטיבל, למי שבא להרצאה ובייחוד מתן ים, ניר פילוסוף, אופיר חסן ונדב ארבל. לאורי אינקס שעוזר לי לשמור על קשר למציאות, לאודי אסולין שארח לי חברה באסיף, לילד בקהל באסיף ששאל שאלות מצחיקות ולניב מג'ר שמכר לי פוסטר עם דמות מניצה ולחם.