מחשבות קישורים וסרטים על אנימציה בעידן האינטרנט

(אלה הם רק הרהורים. אני לא מומחה לעניין, מוזמנים לתקן אותי)
אני לא אכנס כאן לדיון הארוך והמשמעותי על עידן השיעתוק הדיגיטלי והטכני. מה גם שכל רגע הוא נעשה מורכב יותר ויותר. "עידן השעתוק הטכני", המסה של ולטר בינימין, עסקה במשבר והאתגר האמנותי שנוצרו מהאפשרות לשכפל. היא דנה עוד בהרבה דברים ורציתי להזכיר אותה בהקשר של העידן שלנו, שהוא כבר השלב הבא: השעתוק הדיגיטלי.
וולטר בנימין דיבר על זה שכשיש שכפולים זהים אין משמעות למקור. אנחנו חיים כבר בעידן בו אין מקור. יש רק שכפולים. כשאני מצלם במצלמה דיגיטלית התמונה מיוצרת מיד כקובץ. אין שלב "המרה".
לא באתי להתפלסף (טוב, אולי קצת) אלא לראות כמה הקשרים לעידן שלנו ולתחום האנימציה.

(המשך בפנים...)

הסרט הזה (באורך מלא), "לחץהמתןנגן" הוא דוקומנטרי על יצירה בעידן האינטרנט. בגדול הוא מציג את שתי הטענות הקוטביות: 1. "איזה מגניב! כולם יוצרים! זה זול יותר ליצור ולהפיץ! חופש! אהבה!" 2. "אוי ואבוי! כולם יוצרים! זילות! חוסר בקרת איכות! (ואין תגמול!)"
קשה מאוד לשפוט דברים תוך כדי שהם קורים. כמויות המידע והתוכן יצרו ערעור מיידי על סמכות שקובעת איכות, כל בלוגר יכול לתת ביטוי לטעמו האישי וכנ"ל כל ילדה בת ארבע עם טלפון משוכלל. את יאיר לפיד בטור שלו מ2010 זה נורא הטריד: המחשבה שלא יהיה עיתונאי שיגיד לכולם מה נכון ומה טוב (אולי זו הייתה הרמיזה הראשונה למעבר שלו לפוליטיקה).
אז מה קורה בינתיים? מצד אחד, יש הצפה של תכנים ברמות שונות ומגוונות. יכולות הייצור וההפצה נעשו ישירות, זולות והמוניות. האפשרות לצרוך כמובן, נעשתה גם היא זמינה, בין אם באופן חוקי או פיראטי.
ובמקביל, התפוררות מעמד המבקר והווצרותן של קבוצות טעם שונות שלא מחוייבות יותר ליישור קו עם הטעם השליט.
לאחר שהקימו את אמזון נוצר הביטוי "הזנב הארוך". משמעו היה שאמנם ישנם "רבי מכר" שמהווים מסה מרכזית במכירות, אבל מאחוריהם משתרך זנב ארוך של ספרים שנמכרים בכמויות משתנות מעבר למיינסטרים.כך שאנשים, שטעמם הספרותי מגוון יכלו סופסוף למצוא את מקומם בזרמים משניים, מה שאחר כך, יצר גם קהילות וירטואליות לתחומי עניין שלא נכנסים לערוץ 2.
ומה עם אנימציה?
טוב. גם פה אנחנו עוברים מעבר קיצוני מחוסר יכולת כמעט מוחלטת להגיע לקהל ליכולת הפצה המונית ומיידית. גם כצרכני וגם כיוצרים. אז מה זה סיפק לנו? יותר עבודה, או יותר ציפייה שניצור בחינם? לפי הסרט, הדברים אינם תמיד עומדים בסתירה. קהל שצורך אנימציה ונהנה ממנה יהיה מוכן גם לשלם עליה יותר. זה נכון? אני לא יודע.
אני לא הייתי קונה עכשיו DVD של סרטים קצרים, מצד שני קניתי אונליין סרט קצר שאהבתי והופץ חינם באינטרנט רק כדי להביע את הערכתי לאמן.
עוד סרט:
"הכל זה רמיקס", סדרה של סרטונים דוקומנטרים קצרים באותו נושא, ערוך טוב, מהנה מאוד ומעורר מחשבה. זה החלק הרביעי והאחרון בסדרה שכוסק בחוסר היכולת של המערכת התרבותית והכלכלית להתמודד עם השינויים שהרשת יצרה.
כדאי לצפות גם בשאר החלקים.
קישורים נוספים:

זהו ספר קומיקס שכולו נעשה באינטרנט וניתן לקריאה ברשת. אבל הוא גם כולל בלוג עם מאמרים על כל ההבטים של כתיבת והפצת קומיקס. בסופו של דבר, יצא גם הספר, שנועד לקנייה על ידי כל האנשים שנהנו מהבלוג והחשיפה שהבלוג, יחד עם הספר החינמי, אפשרו ליוצר.

SIMONS CAT
החתול של סימון כמודל כלכלי: כתבתי עליו פה.

שיווק בYOUTUBE
זה מסמך שמופיע גם בקטגוריית עזרים לאנימטורים על איך להשתמש ביוטיוב כפלטפורמה שיווקית.
וזה מאמר על יצירת נוכחות ברשת, מיועד לאנימטורים:

אתר הוידאו היותר איכותי, שמיועד ליוצרים ולא לחתולים מנגנים. יש בו אפשרויות שונות להציג ולהגיע לקהלי יעד, דרך פורומים, קבוצות ערוצים ועוד. לי יש שם את "הערוץ לאנימציה ישראלית".

אבל איך מרוויחים כסף ברשת? יש אפשרויות לפרסומות אבל יש גם אפיקים אחרים:
אתר ישראלי שמציג בתשלום סרטים עצמאיים. מעניין אם זה באמת עובד. אני צפיתי שם בסרט אחד. וזו חויית צפיה לא רעה בכלל. בינתיים, יש בו סרט אנימציה אחד ומצוין: "כוכבים" של מאיה וקסלר

השגת מימון עצמאי ברשת:
זה דבר באמת מגניב, כדאי לכם לקרוא על אחד הפרויקטים שהשיג ככה מימון תוך יום. מדובר באתרים שמגייסים כספים מהקהל ישירות. הציבור נותן כסף לפרויקטים שהוא אוהב ובתמורה מקבל כל מיני דברים לפי הסכום שתרם. ההגיון הכלכלי: כולם מרויחים. אם סכום היעד למימוש הפרויקט לא הושג אז אף תשלום לא מתבצע. הפרויקט ממומן רק אם הוא עומד ביעד שלו.
אז יש את KICKSTARTER וINDIEGOGO עליהם תוכלו לקרוא במאמר של "תסריטאי מחפש עבודה". אבל יש גם אתר ישראלי ששמו HEADSTART ובו אין אף פרויקט אנימציה בינתיים.
אולי זו גם הזדמנות להזכיר את ארמדיל, חבורת היוצרים האינטרנטית שאני חלק ממנה. דוגמה לפרויקט שאין בו שום תועלת כלכלית ישירה אבל מחזיק כבר שש שנים (כבוד!) לאחרונה העלנו גליון בנושא "גבריות" עם עבודת אנימציה אחת שלי.
ואם כבר אנחנו עוסקים בשיווק: הנה השווריל שלי נכון ל2011:

תגובות

  1. אני מסכים עם הכל.
    חשוב לי לציין שאני כן קונה אוספים של סרטונים קצרים, למרות שכולם קיימים ברשת. ביניהם: האוסף השלם של הלוני טונס (ווליום 1-4), האוסף המלא של הפנתר הוורוד, פופאי, בטי בופ, הסרט "ריאן", סרטים קצרים של "הרדמן" ועוד (ויש עוד).

    בנוסף, אני צורך דיסקים, די וי די וספרים. אני כמעט ולא מוריד.
    אני גם ממשיך ללכת לקולנוע באופן עקבי.

    למה אני אומר את כל זה? כי יש עוד הרבה כמוני.
    הרשת מספקת איכות הקרנה לא גבוהה, ומצריכה אותי לשבת מול המחשב. לפעמים סתם בא לי לקרוא בסלון או בנסיעה (האייפון/אייפד לא מספק אותי).

    כמו כן, אני מאמין שמי שיצר הצלחה ברשת, ימצא מיליון דרכים להרוויח כסף.
    קשה לי להאמין שמשחקי סמארטפון, למשל, מרוויחים כסף - כמו האולפן שמייצר את "אנגרי בירדס" ("רוביו"). רוב הכסף בא ממרצ'נדייז.
    וזכורה לי הצלחה ברשת שהפכה להיות סדרה בקרטונטוורק.

    בקיצור, יש תקווה אני מניח.

    השבמחק
    תשובות
    1. העלת נקודה נוספת. איכות הצפיה ברשת. זה לא רק האיכות אלא זה שאנשים (ואני ביניהם) מריצים קדימה ולא מגבשים את הסבלנות שסרט אנימציה קצר בדרך כלל דורשת.
      אם הבנתי אותך נכון, אתה מתאר את מה שיש שמצפים מתעשיית המוסיקה לעשות: לחלק שירים חינם ולהתפרנס מהופעות. אז ממה יתפרנסו אנימטורים? מופע אנימציה חי? מרצ'נדייז? אולי.

      מחק
  2. מרצ'נדייז, ספונסרים, קומיקסים (כמו ב"וואלס"), מכירת ארט ועוד כל מיני דברים מגניבים שפרסום בתחום יכול להביא לך. אולי לא תהיה עשיר מזה, אבל כסף יהיה.
    בכל מצב, יצירת פרוייקט אישי זה תהליך מגניב עבורך, ונחמד לתיק עבודות. בצלאל זה לא המקום והזמן האחרונים שצריך ליצור בהם אנימציה, במיוחד כשחמישים אחוז מהסרט שייכים להם.

    חוצמזה, שבניגוד להמון אמנויות אחרות, אנימציה ופרסום (פלאש בין היתר) אלו תחומים שאפשר לעבוד בהם כשכיר, למי שרוצה. ככה הדאגה לכסף נחסכת במובנים מסויימים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אם כך החוליה החלשה היא באמת הסרטים האישיים, שלהערכתי, הם הסיבה העיקרית שאנחנו במקצוע הזה, לא?
      ואולי הם באמת לא נועדו להתמסחר, אלא להשאר תוצרי איכות שממומנים על ידי קרנות, ספונסרים והשקעה אישית.

      מחק

הוסף רשומת תגובה